בראשית ג:יב ספרות בית שני: מדרשי פילון

במקום אחר בכתביו, מדייק פילון מתיבת "עמדי", שמאחר שלא היתה האשה מקניינו של אדם, אלא שאמר "עמדי", שאינה סרה למשמַעתו, לכן לא היה ביכולתו למנוע את פיתויה על־ידי הנחש. ואלה דבריו: "'האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכלתי' (בראשית ג, יב), ויפה הוא לא אמר "האשה אשר נתת לי," אלא "עמדי". הרי את החושניות לא נתת לי כקניין, אלא הוֹתרתָ אף אותה משוחררת וחפשיה, ובמידת־ מה אינה סָרָה למשמעת מחשבתי²¹¹ אמנם, בזֹהר: "האשה אשר נתת עמדי וכו', משמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו ובגופא חדא, דכתיב אשר נתת עמדי, ולא כתיב אשר נתת לי" (זֹהר קדושים, פג ע"ב). ואפשר שכאן הכוונה לבריאה גופנית כדו־ פרצופין, בשעה שפילון מתכוון לבעלות שיש לו עליה.. לפיכך, והיה אם ירצה השֵׂכל לצוות על הראייה שלא להסתכל, היא תראה, לא פחות, את המוּנָח לפניה; וגם השמיעה, כשמתגנב אליה קול, תקלוט אותו כולו, גם אם השֵׂכל ציוה עליה בהתנצחות שלא לשמוע" (דרשות אלגוריות ג, נו).