בראשית ג:יד ספרות בית שני: מדרשי פילון

פילון מפרש, שנהר "גיחון" הוא סמל למתינות, מפני שהיא עמילה בנוגע ל(הסתפקות) באכילה ושתיה ותאוות הבטן. אבל במקום אחר הוא כותב: "ושם הנהר השני גיחון הוא סובב את כל ארץ כוש, כסמל נהר זה הוא אומץ לב, כי השם "גיחון" מתורגם (σθῆτος) "חזה" (גחון), או "נוגח" (κερατίζων), וכל אחת מהן מורָה על אומץ הלב" (דרשות אלגוריות א, סח). פילון קורא לגיחון Γηων כמו שקראו לו השבעים, ובכל זאת הוא יודע ששֵם הנהר בעברית הוא "גיחון", אחרת לא היה יודע להכניס את שֵם זה לגדר הוראת הביטויים גחון־נגֹח. קרוב לוודאי, שהפירוש על גחון שהוא "חזה" יסודו במסורת חכמי אלכסנדריה או בתרגום השבעים, כי אין לו חבר לא בדברי חז"ל ולא בתרגומים. בשבעים התרגום על "ועל גחונך תלך" (בראשית ג, יד) הוא: "על חזך ועל בטנך תלך", ושני הסבריו על אומץ הלב שבחזה ועל תאוות הבטן יסודם בתרגום השבעים ל"גחונך", והוא גם ידע את השם גיחון בצורתו העברית. ויסוד הפירוש לגיחון־גחון נמצא בחז"ל: "שם הנהר השני גיחון, זו מדי, שהיה המן שף עמא בנחש, על שם על גחונך תלך" (ב"ר טז, ד).