וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּֽי־שָׁמַעְתָּ֮ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּךָ֒ וַתֹּ֙אכַל֙ מִן־הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ׃
מדרשי פילון
מדוע כאשר (ה') קילל את הנחש והאשה, הוא נתן בהם את האות224 כלומר: הקללה. מ., ולא עשה כן באיש, אלא שָׂם (את הקללה) על האדמה, באמרו: "ארורה האדמה בעבורך225 יש להעיר, שהשבעים אינם גורסים "בעבורך", כמו בנוסחתנו, אלא ἐν τοῖς ἔργοις σου, כלומר: "בעבודך", וזה ודאי משום שנתחלף להם הרי"ש בדל"ת במקורם העברי המשובש. פילון ב"דרשות אלגוריות" ג, רכב-ג; רמו, הולך שם בעקבות השבעים, אבל כאן הוא נאמן לנוסח המסורה. בעצבון תאכלנה, קוץ ודרדר תצמיח לך ותאכל את עשב השדה. בזעת אפיך תאכל לחמך"?
מדרשי פילון
שאלתו של פילון נשאלת גם בחז"ל, אולם התשובה שם אינה כבפילון: "אם אדם חטא, ארץ מה חטאה שנתאררה? וכו' שבשעה שבני אדם חוטאין מעבירות חמורות הוא שולח מגפה לבני אדם, ובשעה שבני אדם חוטאין מעבירות קלות הוא מכה את פירות הארץ" (פרקי דרבי אליעזר, יד)230 ובמה"ג: "ולא עוד אלא שבני אדם חוטאין בעבירות חמורות הן נידונין בגופן, חטאו בעבירות קלות הארץ מתקללת ופירותיה מתמעטין, כדי להצריכן לשאת עיניהן לאביהם שבשמים".. ובמה"ג, קצת כפירושו של פילון: "ארורה האדמה בעבורך, אם אדם חטא ארץ מה חטאת? לפי שלא נבראת אלא בשבילו של אדם, חטא אדם ונתקלל נתקללה עמו, כדי שלא ימצא בה נחת רוח". מדבריו של פילון משמע, שלא רצה לקלל את האדם ישירות, וקילל האדמה בעבורו, אבל לא היתה כל סיבה לקלל את האדמה עצמה (ראה להלן בראשית ד, כא בעניין קללת קין). ובמדרש, שאמרה רבקה ליעקב "עלי קללתך בני" (בראשית כז, יג): "ר' אבא בר כהנא אמר אדם שחטא לא אמו נתקללה? שנאמר (בראשית ג, יז) ארורה האדמה בעבורך" (ב"ר סח, טו). ופילון מכַנה את האדמה "אמא אדמה" שו"ת בראשית ב, ז לפסוק ו, טז.
מדרשי פילון
במדרש תנחומא מובא: "ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו. מנין היה יודע לומר זה ינחמנו ממעשינו וגו', וכי נביא היה? א"ר שמעון בן יהוצדק, למודין היו, שבשעה שא"ל הקב"ה לאדם ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך (בראשית ג, יז), אמר אדם, רבש"ע, עד מתי? א"ל עד שיולד אדם מהול. כיון שנולד נח מהול, מיד ידע למך ואמר ודאי זה ינחמנו וגו'. עד שלא נולד נח עושין מלאכה בידיהם, לכך כתוב ומעצבון ידינו, נולד נח התקין להם מחרשות ומגלות וקרדומות וכל כלי מלאכה" (ת"ה בראשית, יא). וכאן בהדיא, שאין ללמך כל ענין לנבואה. אבל במקום אחר מובא, שנביא היה: "נביא גדול היה למך, שאמר בלדת בנו זה ינחמנו, האיך ידע זה? אלא נביא היה" (פי' הרד"ק בשם "ארז"ל"). ובאבן עזרא: "וטעם זה ינחמנו ממעשינו, שידע על־ידי אדם כי נביא היה, כי על־ידי הנולד תחיה האדמה, או ראו זה בדרך חכמה". ובאברבנאל: "וגם יתכן לומר, שלמך ידע בחכמה או בנבואה, שנח בנו, בזכותו ובצדקתו, ימלֵט עצמו וזרעו מהמבול".