בראשית ד:א ספרות בית שני: מדרשי פילון

בב"ר נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע, על הפסוק ויהי מקץ ימים: "ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם, ר' יהושע אומר בניסן. מאן דאמר בתשרי, עשה הבל קיים מן החג ועד חנוכה, מאן דאמר בניסן, עשה הבל קיים מן הפסח ועד עצרת" (ב"ר כב, ג). ומדרש זה קשה לפרשו²⁷⁶ ראה במנחת יהודה שם, עמ' 207 ובתו"ש כאן אות כז.. ובמשנה הדנה על זמן הבאת ביכורים, איתא: "מעצרת ועד החג מביא וקורא, מן החג עד החנוכה מביא ואינו קורא" (משנה בכורים א, ו). בזה, ובפירושו של פילון, שקין הקניט את הבורא והביא קרבנו שלא בזמנו, מתבארים דברי המדרש, שהבל קיים מן החג ועד חנוכה. על הפסוק "ותהר ותלד את קין" (בראשית ד, א) דרשו לפני כן בב"ר: "ג' פלאים נעשו באותו היום, בו ביום נבראו, בו ביום שימשו, בו ביום הוציאו תולדות" (ב"ר כב, ב). לפי זה, למ"ד שבתשרי עשה, הרי גם הבל נולד בתשרי, וכיון שקין הרג אותו בזמן שהוא, קין, הביא ביכורים שלא בזמנה "מקץ ימים", מפני שמחנוכה ואילך אינו מביא ביכּורים כלל, הרי נהרג הבל בחנוכה. לפיכך נאמר במדרש ש"הבל קיים מן החג ועד חנוכה".

שיטתו של פילון בנוגע לשלשח חלקי הנפש, עטופה וגלומה גם במדרש תדשא: "קניתי איש את ה' (בראשית ד, א), למה קראו כך? אלא לפי שנוצר מן האדם ומן אשתו ומן הקב"ה, שלשה משלשה: הרוח והנפש והנשמה מן המקום, והעצמות והגידין והמוח מן האיש, העור הבשר והדם מן האשה, הרי שלשה" (מדרש תדשא, ז). ושלשה חלקים אלה הם כמו השלשה שבפילון²⁷⁰ וראה מה שכתבתי בענין זה במאמרי על המדרש תדשא, סימן ז..