הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃
מדרשי פילון
מהו: "לא שאינך מגיש כראוי, אלא שאינך מחַלֵק כראוי"?287 בשבעים:... οὐκ, ἐὰν ὀρθῶς προσενέγκῃς, ὀρθῶς δὲ μὴ διέλῃς, ἥμαρτες; ἡσύχασον כלומר: "האם לא חטאת אם הבאת את קרבנך כראוי אבל לא חילקת אותו כראוי^ -הַשְקֵט". ובמסורה: "הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ". מתרגומם ברור, שהם פירשו את העברית: הלא, אם תיטיב שאת (קרבנך), אבל לא תיטיב לפְתֹחַ (כלומר, לחַלקוֹ), - חָטָאתָ. פילון מסבב ומקצר קצת את לשונם, אבל מחזיק במשמעותו.
מדרשי פילון
וכעין רעיון זה מפרש רבינו בחיי, על הפסוק "הלא אם תיטיב שאת" (בראשית ד, ז) על סמך דברי המדרש בנדרים לב, ב: "עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן חכם ומלט את העיר בחכמתו (קהלת ט, יד-טו). קרא גוף האדם עיר קטנה, כי כן נקרא עולם קטן; ואנשים בה מעט, הם חמדת הגוף ונפש המתאוה, וכו'; ומלך גדול, הוא יצר הרע, שיש לו עוזרים הרבה, והם כחות התאוות כמלך שרבו חיילותיו; וסבב אותה, על שם שהוא מקיף את הגוף מבית ומחוץ במחשבות רעות ובמעשים רעים, והם המצודים הגדולים שבהם נכשל האדם; איש מסכן חכם, הוא היצר טוב, והוא השכל וכו'; ומלט את העיר בחכמתו, הוא היצר טוב, והוא השכל" וכו'.