מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃
מדרשי פילון
מדוע הוא (ה') מצווה להכניס אל התיבה מן הבהמה הטהורה שבעה: זכר ונקבה, ומאשר אינו טהור שנים: זכר ונקבה, לחיות זרע על פני כל הארץ?
מדרשי פילון
ראשית, ל"יום" שני מובנים. האחד הוא הזמן, מבוקר ועד ערב, מעלות השמש בזריחת השמש ועד לשקיעתה, וכך קובעים אֵלה האומרים שהיום הוא בשעה שהשמש על פני הארץ. אך ל"יום" גם מובן אחר, כשהוא נמנה (יחד) עם הלילה. כך אנו אומרים, שהחודש הוא בן שלשים יום, כשזמנו של הלילה מתחבר ונחשב עִמוֹ (עם היום). והנה משנקבע דבד זה בתחילה, אני טוען, שלא לָריק ולא בכדִי כולל הכתוב בדבריו "במשך ארבעים יום וארבעים לילה", אלא למען הַדגיש את שני המספָּרים שנקבעו בלידת האדם; הארבעים (לזָכָר) והשמונים (לנקבח), כפי שנמסר על־ידי רבים אחרים בין הרופאים, כמו גם בין חוקרי הטבע. ועוד במיוחד כתוב הדבר בתורה הקדושה, ששימשה גם כמקור שלהם כחוקרי־טבע71 פיסיולוגים. ראה לעיל לפסוק ב, כא-כב שו"ת בראשית א, כה ובביאורי שם.. עתה, כשהכליון עמד לבוא על כולם ובכל מקום, על אנשים ונשים כאחד, בשל התאחדותם המרובָּה למריבה, פרָאות ועוולה, - שופט (כל הארץ) החליט לקבוע זמן לכליונם, (זמן) המקביל ל(זמן) שנקבע ליצירת הטבע וראשית לידת החי. משום שראשית הבריאה72 בריאה, או: לידה Υένεσις. מ. היא הנצחיות בחלקי הזֶרע73 ז"א, המין הוא נצחי, בעוד שהיחיד סופו למות. ראה "על נצחיות העולם", לה-לח (עיין בהע' i של מרקוס, עמ' 91); בראשית ז, ב-ג שו"ת בראשית ב, יב., לכן היה נחוץ לכַבֵּד את האיש באור זך מבלי צֵל74 ז"א, רק מחצית משמונים, והכוונה רק לחלקי היום של האור, ולא ללילה.. ואילו האשה, משום שהיא תערובת ומזיגה של אור וחושך... ושנית, מספָּר הארבעים הוא כוח מוציא לפועל75 מילולי: נושא החוצה. מ. דברים רבים, כפי שנדון במקום אחר76 ראה במקורות לעיל הע' 71., והוא לעיתים קרובות משמש כסימן למתן תורה, גם עבור אלה שסופם כבוד ותהילה בשל יוֹשרם77 מילולי: מעשה יושר כל שהוא. מ., וגם בעבור אֵלה שבפשעם נידונים כאשמים וכנענשים78 ראה גם להלן בראשית ח, ו שו"ת בראשית ב, לג..*שו"ת בראשית ב, יד
___________
___________