בראשית ז:יב ספרות בית שני: מדרשי פילון

עיין וְדַע, שהבקי באלהות¹³⁹ מילולי: התיאולוג=משה. מ., משתמש באותו מספָּר גם לזרמי המבול¹⁴⁰ בראשית ז, יב: ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה., גם להפסקתם וגם לישועה המוחלטת מן הרעה. ובכן, בעשרים ושבעה לחודש השביעי בשנה השש מאות לחיי נח, דהיינו ביום הולדתו, התחיל המבול באביב¹⁴¹ ראה לעיל ז, יא שו"ת בראשית ב, יז ובשו"ת הקודמת.. יתר על כן, בעשרים ושבעה¹³¹ כך בשבעים: καὶ ἐκάθισεν ἡ κιβωτὸς ἐν μηνὶ τῷ ἑβδόμῳ, ἑβδόμῃ καὶ εἰκάδι τοῦ μηνός. ובמסורה: "בשבעה עשר יום". וראה לעיל ז, יא שו"ת בראשית ב, יז ובביאור שם. לחודש השביעי נחה התיבה על ראשי ההרים בתקופת שוויון היום והלילה בסתיו¹⁴² ראה בשו"ת הקודמת.. ומשלושה (אלה) ברור, שהמבול לא נראה (עוד) בשנת שש מאות ואחת, ושוב בעשרים ושבעה לחודש השביעי (לשנה 601). כי למועד השנה, שוב הוא (המבול) התרַסֵן, והציב את התבל כפי שהיתה בשעת ההשחתה, (דהיינו) שתפרח ותלבלב באביב ותמלא בכל פרי. מכל מקום, כך ארבעים יום שטפו זרמי המבול, כשנפתחו המפָּלים משמים ונבקעו המעיינות מתהום הארץ, ושָבָה שנית תקווה ליציבות ביום הארבעים לאחר הפסקה ארוכה, כשהוא (נֹח) פתח את החלון. ועוד, תקופת ימי המבול היתה חמשים ומאת יום, כמו כן התמעטות (המים) נמשכה חמשים ומאת יום¹⁴³ ראה לעיל ח, ב-ג, בביאור.. אי לזאת, יש להתפלא על שוויון (זה), הואיל והשוֹאָה גברה ופסקה במספר (ימים) שווה בדומה לירח. שהרי הוא (הירח), משתמש באותו מספר (ימים) לגידולו מן המולד¹⁴⁴ מילולי: התאספות, התלכדות. מ. עד שהוא זורח במלואו, ולחיסורו כשהוא שָב שנית למולד, לאחר שהיה קודם מלא. בדומה לכך, בימי פקודה, שומר הבורא על הסדר הנחוץ, ומסלק לחלוטין את אי־ הסדר מחוץ לתחומים האלהיים.^*שו"ת בראשית ב, לג
___________

כעין ההשוואה בין המים שהציפו את העולם בזמן הבריאה לבין מי המבול, אפשר למצוא גם בחז"ל: "אמר ר' לעזר, מתחילת ברייתו של עולם גזר הקב"ה ואמר יקוו המים (בראשית א, ט). למה הקורא למי הים (עמוס ה, ח), הקורא למי הים (שם ט, ו) ב' פעמים? אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש" (ב"ר ה, ו). וכעי"ז: "ב' פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד ב' פעמים שעלה והציף את העולם" (שם כג, ז). וקולעים הם דברי המדרש: "עמדו דור אנוש ודור המבול ומרדו בו, באותה שעה אמר הקב"ה יחזור העולם לכמות שהיה, שנאמר (בראשית ז, יב) ויהי הגשם על הארץ" (איכה רבתי א, נב, לפסוק פרשה ציון בידיה א, יז)^297* ראה לעיל פסוק ח, יד שו"ת בראשית ב, מז והע' 187 שם..