בראשית טו:יג ספרות בית שני: קדמוניות היהודים ומדרשי פילון

המעשה הטוב הזה אשר עשה אברהם, מצא חן בעיני ה׳, ויבטיחהו שכר רב ורב טוב על צדקתו ותֹם לבבו. אך אברהם דבר במר נפשו: ה׳ אלהים ומה תתן לי ואנכי הולך ערירי ובן משק ביתי יורש אותי — והנה דבר ה׳ אליו: לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך, והיה זרעך ככוכבי השמים אשר לא יוכל איש לספור אותם. ואברהם הקריב קרבן לה׳ על הבטחתו הנאמנה, והקרבן ההוא היה על פי ה׳ אשר צוהו כי יקח לו עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משֻלש ותור וגוזל, ויבתר אותם אברהם בַּתָּוֶך כאשר צוהו ה׳, אך את הצפור (התור והגוזל) לא בתר. ובטרם הֻקם המזבח עופפו הצפרים הטורפות סביבות הפגרים לשתות את דמיהם, והנה קול קורא אל אברהם: ידֹע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ מצרים^*)בתורה לא נזכרה פה ארץ מצרים רק בארץ לא להם (בראשית ט״ו , י״ג), גם כל דברי ברית בין הבתרים כתב יוזיפוס בקצרה רק לקוראי ספרו (היונים והרומאים) ולא לנו בני ישראל—. ועבדום וענו אותם, ואחרי כן יתגברו על אויביהם גם יכניעו את הכנענים תחת ידיהם ויירשו את ארצם ואת עריהם.

פילון אינו מפרט את שמות הגוים והמלחמות שעברו על עם ישראל כפי שנעשה בחז"ל, אבל אין ספק שידע על המלחמות כנגד עם ישראל ועל זכות קיומו של העם, כפי שהקב"ה גילה לאברם. אין דרכו של פילון לפרש את המקראות כנבואה על העתיד ואחרית הימים, ולכן קיצר כאן את המדרש שהיה ידוע לו. וזה בעצם אחד מההבדלים החשובים שבין מדרשי הרמז של פילון ומדרשי הרמז של חז"ל. מדרשי חז"ל דרכם לדון על עתידות עם ישראל, על מלכיות, על צרות וישועות וכדומה, אבל פילון אין דרכו בכך³² וכיוצא מן הכלל ראה מדרשו על כנען, לעיל בראשית ט, יח-יט שו"ת בראשית ב, סה., עם כל זה, לא השתמט פילון לגמרי מלהזכיר את ההרפתקאות המדיניות בעתיד, כי הרי הכתוב עצמו מזכירן בהדיא: "ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג).