בראשית טז:ה ספרות בית שני: מדרשי פילון

בסיפור פרשת שרה והגר נוקט פילון בשיטה, ששרה לוקחת על עצמה את כל האחריות במקרה זה, ומאשימה את עצמה מתחילה ועד סוף. שיטה מדרשית זו לא נמצאת בחז"ל. כאן הוא דורש, ששרה הקלה את עצמה בעיני עצמה, ולא כפירוש חז"ל שהגר הקלה את שרה, וכן כותב: "אל תחשוב ש"ראתה כי הרתה" רוצה לומר שהגר ראתה את עצמה הרה, אלא שגבירתה שרה (ראתה) אותה⁸⁷ אפשר לפי זה, ששרה בלבד ידעה שהגר הרתה, אבל הגר עצמה לא ידעה., שכֵּן מאוחר יותר היא (שרה) אומרת על עצמה: "וכראותי כי הרתה לא נכבדתי בעיניה"⁸⁸ כך בשבעים ἰδοῦσα δὲ ὅτι ἐν γαστρὶ ἔχει, ἠτιμάσθην ἐναντίον αὐτῆς, ופילון הולך בעקבותם. וראה מרקוס בשו"ת בראשית ג, כג עמ' 210 הע' b. (בראשית טז, ה)" (על הכינוס לשם החכמה, קלט).

במקום אחר, בביאורו לפסוק זה, שָׂם פילון בפי שרה את הדברים דלהלן: "נעשה לי עוול ובגדו בי, בכך שהפרתָּ את ההסכמים שבינינו, שכֵּן מאז שאימצת בחיקך את לימודי היסוד - את ילדיה של שפחתי - כיבדת אותה כאשה, והסבת פניך ממני, כאילו מעולם לא נהגנו אף אנו כך. ושמא בחשדי בך בזאת, כתוצאה מהתחברותך הגלויה אל השפחה, אני מסיקה גם את אותה ההתנכרות אֵלַי, אף שאינה גלויה. אך אם המצב כפי שחשדתי, או שמא להיפך, איש אינו מסוגל לדעת, ואילו האל לבדו (יודע זאת) על נקלָה. לפיכך תאמר שרה כהלכה: "ישפט ה' ביני ובינך" (בראשית טז, ה). לכן אין היא ממהרת להאשים (את אברהם) כעושה עוול, אלא מפקפקת, שמא בכל זאת נהג כשורה" (על הכינוס לשם החכמה, קנא-קנג).