כָּל־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאָכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת־כֹּֽל׃
מדרשי פילון
מסורת זו, בשם ה"יש אומרים", נמצאת אחר כך בחז"ל, בשמו של רב: "אמר רב יהודה אמר רב, אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב (בראשית א, כט-ל) לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ, ולא חית הארץ לכם. וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר (בראשית ט, ג) כירק עשב נתתי לכם את כל258 ברש"י: כירק עשב שהפקרתי לאדם לאכל, נתתי לכם את כל, אפילו בהמות וחיות. וכו'. מיתיבי, ורדו בדגת הים, מאי לאו לאכילה, לא למלאכה" וכו' (סנהדרין נט, ב).