בראשית ט:כה ספרות בית שני: מדרשי פילון

ובדומה לזה, אמרו בחז"ל על קללתו של כנען: "ויאמר ארור כנען (בראשית ט, כה), חם חוטא וכנען מתקלל? אתמהה! ר' יהודה אומר, לפי שכתוב ויברך אלקים את נח ואת בניו (בראשית ט, א), ואין קללה במקום ברכה, לפיכך ויאמר ארור כנען" (ב"ר לו, ז; ת"ב נח, כא; ת"ה שם, טו). וכן בפירוש הר"ן עה"ת שם: "כי היה ראוי שיקולל חם בעצמו, אם לא לכבוד הברכה אשר ברכו השי"ת, ולזה קלל הבן המתיחס אליו יותר".

תשובתו השנייה של פילון, נרמזת במגילת תענית: "ויאמר ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט, כה). כנענים אמרו, ארץ כנען שלנו היא, שכן כתוב בתורה [זאת הארץ אשר תפל לכם בנחלה] ארץ כנען לגבולותיה (במדבר לד, ב). אמר להם גביהא בן פסיסא, וכי יש גזר דין שמקצתו בטל ומקצתו קיים, הרי כתוב בתורה ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, עבד שקנה נכנסים, עבד למי ונכסים למי?" (מגילת תענית פרק ג, ובשינויים בסנהדרין צא, ב וב"ר סא, ז).

רמז שהארץ ניטלה מכנען משום מעשיו הרעים, נמצא במדרש על דברים מכתב־יד הגניזה, ולא עוד אלא שדברי פילון, שרישעת כנען גרמה להישמדו, מופיעים בו כהודעה גלויה, וז"ל המדרש: "שמא תאמר עשה הקב"ה בכנעניים שלא כדין, שמסרן ביד ישראל והורישם ארצם, חס ושלום שעשה בהם שלא כדין, חלילה לאל מרשע ושדי מעול. כנענים עבדים לישראל הן, שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו (בראשית ט, כה-כו), עבד שקנה נכסים, עבד של מי ונכסים של מי? לכך מסרן ביד ישראל והורישם מארצם, ועוד שהיו רשעים, ובשביל כך נתחייבו כלייה" (גנזי שכטר, חלק א, עמ' קסד).