וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃
נגד פלאקוס
[46] הלא ארץ אחת לא תכיל את כל היהודים, מפני מספרם הרב, ולכן יתורו להם מחיה ברוב הערים העשירות אשר באירופה ואסיה, באיי הים וביבשה. לעיר מחצבתם המה חושבים את העיר הקדושה בה עומד על תילו בית־המקדש לאל עליון38לאל עליון. הסופר משתמש כאן בבטוי ה"שוה לכל נפש", כי גם האליליים העריצו את אל עליון θεός ὕψιστος), גם בתקופת המקרא (ראה בראשית י"ד, י"ח וכו') וגם בתקופה ההלניסטית. ראה מאמרו של Cumont ב־Realencyclopädie des Klassischen Altertums הוצאה ב' ערך Hypsistos ואת הספר: Bousset-Gressmann, Die Religion des Judentums עמ' 310. ראה גם "המלאכות" סע' 157, 278., ואת הארצות בהם התישבו אבותיהם ואבות אבותיהם מדורי דורות המה מחבבים כמולדתם שהרי בהן נולדו וגדלו. לערים אחדות39לערים אחדות באו וכו'. לפי יוסף ב"מ הזמין אלכסנדר הגדול, מיסד העיר אלכסנדריה, את היהודים לבוא לעיר זו ולהשתקע בה ("נגד אפיון" ב', ל"ו). השוה גם שם ב"מ, ע"ב ומלחמת היהודים ב', ח', ז'; קדמ' י"ב, א', א'). כמו כן מחליט יוסף ב"מ, שיהודי אנטיוכיה באו לעיר זו בימי סליקוס מיסד העיר, וידיו קבלו את זכויותיהם ("נגד אפיון" ב', ל"ט). באו סמוך להוסדן (להשתקע בהן) בתור מושבה, וגם מצאו חן בעיני מיסדיהן.37פילון הוא הראשון שהשתדל לפתור את השאלה של מולדת היהודים בארצות פזוריהם. השאלה היא, אם אפשר ליהודי להיות אזרח טוב המתמכר למולדתו באשר היא שם בלא להתכחש למולדתו ההיסטורית העתיקה. פילון פותר את השאלה ההיא בהתאם ליחסי זמנו. כי אם למשל באה איזו עיר גדולה, כאתונה וקורינתוס, ויסדה משובה באחד האיים הרחוקים, היו המתיישבים רואים בעיר מוצאם את המטרופולין שלהם והשתתפו בחגיגותיה על ידי צירים. בדרכים שונים השתדלו לשמור על הקשר עם המטרופּולין. מקום התישבותם החדש נחשב בעיניהם למולדתם. כיוצא בזה הוא, לפי פילון, יחסם של היהודים לא"י מצד אחד ולמדינת מגוריהם מצד שני. ציון היא המטרופולין הקדושה, ואלכסנדריה, למשל, היא מולדתם החדשה. השוה את מאמרי "החנוך היהודי במצרים בתקופה ההלניסטית" ב"דבר המורה" תרצ"א גליון ג'–ד' עמ' 31 וכו'.