בראשית יח:יב ספרות בית שני: מדרשי פילון

במלים אלה יש משום ספק ופיקפוק. וברור ש"מִן" בתחילה⁹¹ לפי התשובה, היה קיים בפסוק הביטוי "מן", שאינו מופיע לא בפסוק ולא בנוסח השבעים או בארמני. התשובה מתייחסת לכך, שביטוי מעין זה יכול להוות מילית "זמן", אך יכול גם להיות תמורה למלים "על ידך". פילון בוחר דווקא באפשרות הראשונה, ודוחה את האפשרות שיש כאן תוכחה לאברהם והתנהגותו. הוא מדגיש את מעמדה של שרה מרגע שלאברהם יש בן, מבלי שאברהם אשם כלל. מ. ובבכור שור: "חמס הבא אלי - עליך, בשבילך"., משמעו כביכול "מאותו הזמן שנתתי את שפחתי". ו(הביטוי) לאחריו - (מתייחס) לאדם, דהיינו כשהיא אומרת "נעשה לי עָוול על ידך". כי זו תוכחה. והרי מכיון ש(הכתוב) מעריך את (אברהם) כטהור ללא־האשמות, חייב הוא לשמור את (הבעל) הטוב, ההגון הנאמן שאינו שוכח את אשתו, ותמיד, כל אימת שהוא מזכירו, (הוא) מכבדו במאד מאד ומכַנה אותו "אדון" (בראשית יח, יב). עם זאת, ראשית (הפסוק) אמת היא, כי משעה ש(שרה) נתנה את שפחתה על מנת שתשמש כפילגש, דומֶה שנשאה חרפה וכלימה. זהו פשוטו של מקרא...^*שו"ת בראשית ג, כב
___________