בראשית כד:כב ספרות בית שני: קדמוניות היהודים

בהיות העבד קרוב לעיר חרן, הבריך את הגמלים אל באר המים לעת ערב לעת צאת השואבות, ויתפלל אל ה׳ כי יקרה לפניו את הנערה אשר הוכיח ליצחק בן אדוניו על פי האות הזה: כי תשקהו מים מכדה אחרי אשר יתר הנערות תמנענה ממנו הדבר הזה. ויקרב אל הבאר וישאל מאת הנערות להשקותו מים, ואחרי אשר לא אבו הנערות למלאות את שאלתו, באמרן אליו כי כבד להן מאד לשאוב המים מהבאר גם בעד נפשות אנשי ביתן, שמע כי אחת מהנה גערה בהן על אשר תמנענה מעט מים מאיש אורח, ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו^*)את דבר הגמלים אשר השקתה רבקה, לא זכר יוזיפוס—.. ויודה לה העבד על טובה ועל חסדה, ואחרי כן שאל אותה מי הם אבותיה, ויברך אותם כי יַקְרֶה ה׳ לפני בתם בעל נעורים כטוב וכישר בעיניה, ויראו בנים ובני בנים לבת יקרה כזאת. ותען הנערה ותאמר: שמי רבקה, ושם אבי בתואל אשר כבר מת ולבן אחי מנהל את ביתו ומכלכל את אמי ואותי. וישמח העבד בשמעו את דבריה, ויאמן כי הצליח ה׳ את דרכו. ויקח רביד זהב^*)בתורה כתוב ויקח האיש נזם זהב וגו׳ (בראשית כ״ד, כ״ב). ועוד עדי עדיים ויתן להנערה ויבקש אותה לקחת אותם חלף טובת לבבה להשקותו מים גם לאות כי מכבד הוא אותה, כי לה אשר עלתה עלי רבות בנות ביקרת רוחה נאוו העדיים ההם. גם שאל את פיה אם יש בבית אביה מקום ללון, כי רד היום ולא יוכל ללכת הלאה, ואף גם זאת כי בידו עדיי נשים יקרי הערך ולא יאבה לסור רק אל בית אנשים ישרים אשר לא יגעו בכל אשר לרעיהם, והיא (רבקה) לעדה בעיניו כי גם אמה וגם אחיה ישרי לב המה כמוה. גם לא יהיה עליהם למשא, כי שלם ישלם במיטב כספו בעד המלון ומפתו אשר הביא אתו יאכל. ותשמח הנערה בשמעה כי מכבד הוא את אמה ואחיה, ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עמנו וגם מקום ללון, ולא נקח מידך מאומה בעד כל אלה, ובכל זאת ארוצה נא ואגיד לבית אמי כדברים האלה, ואחרי כן אנהגך אביאך אל בית אמי.