בראשית כט:כז ספרות בית שני: קדמוניות היהודים

אז הבטיח אותו לבן לעשות עמו אך טוב וחסד בעבור אבותיו ומה גם בעבור רבקה אמו אשר נפשו קשורה בנפשה גם בהיותה רחוקה מעיניו. ויאמר לשימהו לאביר הרעים אשר לו, ובכל עת אשר יכסוף לשוב אל ארצו ואל מולדתו, העניק יעניק לו מכל טוב ביתו וישלחהו בכבוד כיאות לשארו הקרוב אליו כמוהו. על הדברים האלה ענהו יעקב: אעבדך בכל עבודה אשר תעמוס עלי אם אך תתן לי את רחל בתך הקטנה לאשה. וישמח לבן על הדבר הזה ויאמר: ״טוב תתי אותה לך בן אחותי מתתי אותה לאיש אחר, אך בכל זאת לא אוכל תת אותה לך, עד אשר תשב בביתי שנים אחדות ואראה את דרכיך ואת פעליך, גם אין את נפשי לתת את בתי לנסוע אל ארץ רחוקה אחרי אשר נחמתי כבר כי נתתי את רבקה אחותי ללכת ארצה כנען לבית אישה—." ויתרצה יעקב גם לדבר הזה, ויעבוד שבע שנים ברחל, ולתקופת השנים אסף לבן את כל אנשי המקום ההוא ויעש משתה החתונה, ויהי בערב ויקח את לאה בתו ויבא אותה אל יעקב ויבא אליה, כי מטעם היין ומחשכת הלילה לא ידע כי לאה היא, ויהי בבקר ויאמר אל לבן למה רמיתני? הלא ברחל עבדתי עמך באהבתי אותה, ולמה נתת לי את לאה אשר לא מצאה חן בעיני? ויצטדק לבן על מעשהו, ויאמר: לא יעשה כן במקומנו לתת את הצעירה לפני הבכירה, ועתה אם באמת ובתמים תאהב את רחל, אתן לך גם אותה אחרי אשר תעבוד עמדי עוד שבע שנים אחרות^*)בתורה כתוב: מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת (בראשית כ״ט, כ״ז), ולפי דברי כל המפרשים כונת הפסוק כי מיד לאחר שבעת ימי המשתה יתן לו גם את רחל (ע׳ בבאור הרמבמ״ן), אך יוזיפוס יפרש ״מלא שבוע זאת״ מלא שבע שנים אחרות בשביל רחל, ולתקופת השנים אתן גם אותה לך — ולפי זה יפרש מלת ״שבוע״ כמלת ״שמטה״ שהיא שבע שנים, כי ״שבוע״ הוא שת״ז אם להיקף זמן שבעה ימים או שבע שנים, כמו שבוע אחד (דניאל ט׳ , כ״ז) שפי' שבע שנים (ע׳ אוצר השרשים).. ויתרצה יעקב גם לדבר הזה באהבתו העזה אשר אהב את רחל, ואחרי עבור גם שבע שנים האחרות, נתן לו לבן גם את רחל לאשה, ואת בלהה שפחתו נתן לה לשרת אותה, ואת זלפה שפחתו נתן כבר ללאה.