וַיַּ֤רְא יְהוָה֙ כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃
מדרשי פילון
כעין פירושו כאן, נמצא גם בדרושו על עקרותה של רחל: "שכֵּן היא (רחל) חשבה שלנברא יש יכולת, ולכן היא אומרת "הב לי בנים" (בראשית ל, א). אך (יעקב) העוקב (את אחיו), מצא בה עוולה, ואומר: את תועה מאד, כי אינני תחת האלהים, אשר הוא לבדו יכול לפתוח רחם הנשמות ולזרוע בהן מידות טובות ולעשותן הרות ויולדות יופי. לִמדי נא את אחותך לאה, ותגַלִי שזכותה בזרע ולידה לא (באו) מַנברא, אלא מן האלהים עצמו: "ה' ראה כי לאה שנואה, ופתח את רחמה, ורחל היתה עקרה" (בראשית כט, לא)" (דרשות אלגוריות ג, קפ).