וַיַּחְלְק֥וּם בְּגוֹרָל֖וֹת אֵ֣לֶּה עִם־אֵ֑לֶּה כִּי־הָי֤וּ שָֽׂרֵי־קֹ֙דֶשׁ֙ וְשָׂרֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים מִבְּנֵ֥י אֶלְעָזָ֖ר וּבִבְנֵ֥י אִיתָמָֽר׃ (ס)
מלחמת היהודים
ח. על־כן קראו לאחת ממחלקות הכהֻנה הגדולה ושמה יָכין (נ״א: יקים)א)אֶנְיָכִין אצל ניזה. נ״א: אֶנְיָכִים, אֶנְיָקִים. יכין הוא המשמר הכ״א, יקים — המשמר הי״ב (דברי הימים א, כ״ד; י״ב, י״ז). החֹק הישן, אשר סמכו עליו הקנאים, הוא כנראה דבר הכתוב (שם, פסוק ה): ״ויחלקם בגורלות״, והם דרשו זאת גם לגבי הכהֻנה הגדולה. ובחרו להם כהן גדול בגורל. ובמקרה זכה בגורל — ובזה נראה כל גֹדל רשעתם — איש אחד ושמו פינחסב)במקור: פני, פניאס. בן שמואל מכפר־חפתאג)בתוספתא מבֹאר, כי לא היה מבּני חשֻׁכִּים, כי־אם מחתני משפחת הנשיא רבן שמעון בן גמליאל, אשר הזכירהו יוסף לשבח., אשר לא יצא מהכהנים הגדולים וגם לא הבין מה היא הכהֻנה הגדולה, כי היה אכר עובד־אדמה. אולם הם סחבו אותו בעל־כרחו מן השדה וכמעשה המשחקים בבית־החזיון קשטו אותו במסֵכה זרה והלבישו אותו את בגדי הקֹדש ולִמדו אותו את מעשה עבודתו לעת מצֹא. למעשה תעתועים ולצחוק ילדים היתה הנבלה הזאת בעיניהם. אולם עיני יתר הכהנים, העומדים מרחוק, זלגו דמעות למראה החֹק המחֻלל והם נאנחו על המשרה הקדושה הנרמסה ברגלים.