וּמְצָא־חֵ֖ן וְשֵֽׂכֶל־ט֑וֹב בְּעֵינֵ֖י אֱלֹהִ֣ים וְאָדָֽם׃ (פ)
מדרשי פילון
ב"על שינוי השמות" הוא דורש, לפנַי" אין פירושו לפני ממש, אלא להתהלך במעשיו של הקב"ה, וזה כדברי חז"ל: "מה אני רחום אף אתה רחום". ולכן "לפני" פירושו במידותי ובמעשי. פילון מהלל את הצדיק שיש בו שתי התכונות, שהוא רצוי גם לה' וגם לבריות, וכן היה מדרכָּם של האבות. מתוך ההבדל שבין "את האלהים" לבין "לפני האלהים" הוא מדייק, שאין האדם צריך להיות כולו אלקי, כפי שהיה חנוך שהתהלך "את האלהים", היינו בדברים שבין אדם למקום בלבד, ואילו האבות התהלכו "לפני" האלהים, היינו שהיו צדיקים בדברים שבין אדם לחבירו כבדברים שבין אדם למקום. פילון מביא גם ראיה לכך מדברי משה רבינו, על הפסוק "כי תעשה הטוב והישר בעיני (פילון גורס: לפני) ה' אלהיך" (דברים יב, כח), ומסורת זו נמצאת במדרש התנאים הארץ־ ישראלי, במחלוקת שבין רבי ישמעאל לרבי עקיבא: "הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם, דברי ר' עקיבא, וכן הוא אומר (משלי ג, ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. ר' ישמעאל אומר, הישר בעיני שמים והטוב בעיני אדם" (ספרי ראה, עט).