וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם׃
מדרשי פילון
דיוקו של פילון בשאלתו, וגם בתשובתו, נמצא במדרש לקח טוב: "דברה תורה כלשון בני אדם, כי כיון שאדם הורס מלאכתו, בידוע שהוא מתנחם כי עשאו, לכך נאמר כי נחמתי, אבל אין ניחום ואין חרטה לפני הכבוד, שנאמר (שמואל־א טו, כט) וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, כי לא אדם הוא להנחם". הכלל "דיברה תורה כלשון בני אדם" בצורה שבעל מדרש לקח טוב משתמש בו, הוא כעין עקרונו של פילון כאן401 וראה להלן בראשית ח, כא שו"ת בראשית ב, נד ובביאור שם.. וברד"ק: "וינחם ה' כי עשה את האדם, מה שאמר וינחם, דברה תורה כלשון בני אדם, כי על דרך האמת לא אדם הוא להתנחם, כי אין שינוי חפץ בו יתעלה ויתברך", וכן ברמב"ן.