הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃
מדרשי פילון
פירושו הראשון בשו"ת הוא, שאיש הבשר, איש התאווה, הוא המשחית. פירושו השני, שהבשר הוא מושב התאוות הגשמיות22 ראה גם להלן פסוק ז, כא שו"ת בראשית ב, כב.. ובפירושו השלישי (וכן ב"על האלהים שאינו משתֶה"), שכָּל הבשר השחית את דרכו של הקב"ה22* דרשות מסוג זה, שהפסוק מתכוון להקב"ה, ראה אצל פילון לעניין "כאחד ממנו" (בראשית ג, כב), וכן דרש ר' יהודה (ראה בביאור לשו"ת בראשית א, נד); "וישכון באהלי שם" (בראשית ט, כז), וכן דרש ר' יוחנן (ראה בביאור לשו"ת בראשית ב, עו). ובחז"ל: "הבה נתחכמה לו (שמות א, י), להם מיבעי ליה, א"ר חמא ברבי חנינא (בכ"י רומי: א"ר חנינא) באו ונתחכם למושיען של ישראל" (סוטה יא, א); דאמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, דכתיב כי חזק הוא ממנו (במדבר יג, לא), כביכול אפילו בעל הבית (=הקב"ה) אין יכול להוציא כליו משם" (ערכין טו, א: סוטה לה, א; מנחות נג, ב. ועי' בירושלמי תענית ד, ה בשם ר' שמעון בן לקיש).. וכדברי פילון, שהכוונה לדרכו של הקב"ה, כן כותב ר' אליעזר אשכנזי: "ואומרו השחית כל בשר דרכו, ר"ל שהשחית דרכו של הקב"ה, שהוא לעשות צדקה ומשפט, כמו שנאמר (שמות יח, יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"23 מעשי ה', ויניציאה 1583, פרק כד..