תהילים א:א ספרות בית שני: מדרשי פילון

מסתבר, שבדמיונו הצמיד פילון לדרשתו את הפסוק בתהלים א, א: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב". אבל אברהם, אף על פי שישב בין הרשעים באור כשדים (כשם שרבקה ישבה בין הפושעים בארם ויעקב עם לבן), בכל זאת החזיק בתומתו, ולא עוד אלא שהזדרז להיות מנהיגם, כדי שיוכל להשתדל ולהחזירם למוטב. רק צדיק גמור כאברהם, ומי שדומה לו, יכולים לפלס להם נתיבה כזו בחיים. ובתהלים א, א מוזהרים הבינונים שלא יעמידו עצמם בסכנה, מפני שאין להם אותו הכוח הרוחני שהיה לאברהם, לעמוד בנסיון ולהשפיע מצדקתו על אחרים.

מה שמחזק את ההשערה, שפילון השתית בחשאי את פירושו על תהלים א, א, היא העובדה ש"עצר" מבליע את ה"לא הלך" שבתהלים. ובכך נמצא, ששלושת הפעלים: לא "הלך, עמד ישב" משתקפים בדרושו של פילון, וקשה להניח שיש כאן דרך מקרה³⁸ פילון מביא עשרים ושלש הבאות מספר תהלים, ראה: E. Ryle, Philo and Holy Scripture, London, 1895, pp. 291 - 294 H...