וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃
מדרשי פילון
כמדרשו של פילון, כן בחז"ל משמש "בית" כסמל קבוע לאשה, כגון: "וכפר בעדו ובעד ביתו (ויקרא טז, יז), ביתו זו אשתו" (משנה יומא א, א). "אמר ר' יוסי, מעולם לא קראתי לאשתי אשתי וכו', אלא לאשתי ביתי" (שבת קיח, ב). ועל הפסוק: "כל כבודה בת מלך פנימה" (תהלים מה, יד), דרש ר' יוסי: "כשהאשה מצנעת עצמה בתוך הבית, ראויה להנשא לכהן גדול" וכו' (תנחומא וישלח, ו. ועי' ת"ב, יב).