מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אַ֤ךְ ט֭וֹב לְיִשְׂרָאֵ֥ל אֱלֹהִ֗ים לְבָרֵ֥י לֵבָֽב׃
מדרשי פילון
פילון מבאר כן את תיבת "אך", בשיטה שנקט בה רבי עקיבא, ש"אכין ורקין" מיעוטין הם. ופירש, שנח בלבד נותר בתיבה. וכן דרשו בחז"ל ש"אך" למעט, וכן פירש רש"י לפי פשוטו. אבל לפי מדרשו, דרשו כאן "אך" במובן שלילי: "אך מיעוט, אף הוא היה גונח דם מן הצינה" (ב"ר לב, י; תנחומא נח, ט). ופילון לומד זה באופן חיובי, שהכתוב מבטא כאן את רוממות השמחה האמיתית, שהנה נח עבר בשלום את כל ההרפתקאות וניצול מן המבול. ובפסוק נמצא "אך" בלשון שמחה, כגון: "והיית אך שמח" (דברים טז, טו): "אך טוב לישראל" (תהלים עג, א).