פְּסִילֵ֥י אֱלֹהֵיהֶ֖ם תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֑שׁ לֹֽא־תַחְמֹד֩ כֶּ֨סֶף וְזָהָ֤ב עֲלֵיהֶם֙ וְלָקַחְתָּ֣ לָ֔ךְ פֶּ֚ן תִּוָּקֵ֣שׁ בּ֔וֹ כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃
ספר המצוות
שהזהירנו שלא ליהנות בתכשיטין שיקשטו בהן לע"ז. והוא אמרו יתברך לא תחמוד כסף וזהב עליהם. ובספרי ביאר שצפוי נעבד אסור וסמכו אותו באמרו יתברך לא תחמוד. ומי שעבר על לאו זה חייב מלקות. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בע"ז. (והיה עקב, שם פ"ח):
ספר מצוות גדול
שלא (א) ליהנות מציפוי נעבד כיצד כגון כל דבר שאין בו תפיסת ידי אדם כמו ההרים והגבעות והאילנות אע"פ שהנעבד עצמו מותר בהנאה שנאמר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם צפויין אסור כמו ששנינו בע"ז [דמ"ה] והנהנה (ב) מהן בכל שהו לוקה שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך וכל ציפוי ע"ז הרי הן בכלל משמשיה: