ספרי מצוות על דברים יב:ה

היא שצונו להביא כל הקרבנות המוטלין עליו ברגל ראשון שיפגע בנו משלשה רגלים עד שלא יעבור אחד משלשה רגלים אלא שכבר הקריב כל אחד ממנו כל קרבן שהוא חייב, והוא אמרו יתעלה ובאת שמה והבאתם שמה, וענין זה הצווי שיאמר כשתבא שמה והוא בכל רגל משלשה רגלים חייב אתה להביא כל קרבן שעליך. ולשון ספרי ובאת שמה והבאתם שמה למה נאמר לקבעם חובה שיביאם ברגל ראשון שפגע בו, ושם נאמר אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו שלשה רגלים [רגלי] כל השנה כלה כלומר עד שיעברו עליו שלשה רגלים ולא הביא אז עבר על לאו, ואולם כשעבר עליו רגל אחד הנה עבר על עשה אחת. ובגמרא ראש השנה (דף ד':)רבי מאיר אומר כיון שעבר עליו רגל אחד עובר בבל תאחר. ונאמר שם מאי טעמא דרבי מאיר דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה אמר רחמנא כי אתית אייתי, ורבנן ההוא לעשה הוא דאתא. הנה כבר התבאר שמה שאמר ובאת שמה והבאתם שמה מצות עשה והוא שיביא כל מה שחובה עליו מחוקי האל ויפטר מהם בכל רגל ורגל. ובין מיני הקרבנות כלם ובין דמים ובין ערכין והדמין והקדשות ולקט שכחה ופאה יציאת ידי חובתו מאלו החלקים כלם ברגל ראשון שפגע בו מצות עשה כמו שהתבאר בגמרא ראש השנה. (ראה אנכי, מעשה הקרבנות פי"ד):

אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֶבְחֲרָה בּוֹ תָבִיאוּ קָרְבָּנִי רָצוֹן:

מצות עשה שיביא (א) אדם ברגל שפגע בו תחילה כל מה שהוא חייב בין מנדרים ונדבות בין מדברים אחרים כמו שדורש בירושלמי דר״ה [פ״ק] ובת״כ [פ׳ אמור פ׳ ט״ו] ממקרא שנא׳ בפ׳ ראה ובאת שמה והבאת שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבותיכם ובכורות בקרכם וצאנכם ואכלתם שם לפני ה׳ אלהיכם ושמחתם איזהו זמן שמחה ברגל ועל זה אומר ובאת שמה כלו׳ כשתבא שם לרגל תביא כל מה שאתה חייב וכן ראיתיה בספרי [פרשה ראה] ואמר רבא בר״ה [דף ו׳] שאם הגיע הרגל ולא הביא הרי זה בטל מצות עשה ואם עברו עליו שלש רגלים עובר על לא תאחר בכל יום כאשר נתבאר בסמל״ת [ל״ת של״א]: