ספרי מצוות על דברים כג:כד

תִּשְׁמֹר מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ

מצות עשה (א) של תורה שיקיים אדם שבועתו או נדרו שנאמ׳ מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת וגו׳ ונא׳ ככל היוצא מפיו יעשה לפיכך אם אסר על עצמו דברים המותרים בין אמר הרי הן אסורין עלי בין אמר הרי עלי כקרבן בכל לשון שיאסור על עצמו אפי׳ בלא שבועה הר״ז נאסר בהן ועל זה נא׳ בתורה לאסור איסר על נפשו שאסר על עצמו דברים המותרים וכן אמרינן בשבועות [דף כ׳] שאם אמר הרי הן עלי איסר הרי הן אסורין. ושאר דיני נדרים מפורשים בסמל״ת [ל״ת רמ״ב]. ועוד בכלל זה העשה שמחייב עצמו בקרבן שאינו חייב בו בין בלשון נדר שאמר הרי עלי עולה בין בלשון נדבה שאמר הרי זה חייב לקיים מוצא שפתיו כאשר יתבאר בענין הקרבנות:

שיקיים אדם שבועתו ונדר שנ' (תצא) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת ונא' (מטות) ככל היוצא מפיו יעשה: