כִּ֤י תָבֹא֙ בְּקָמַ֣ת רֵעֶ֔ךָ וְקָטַפְתָּ֥ מְלִילֹ֖ת בְּיָדֶ֑ךָ וְחֶרְמֵשׁ֙ לֹ֣א תָנִ֔יף עַ֖ל קָמַ֥ת רֵעֶֽךָ׃ (ס)
ספר מצוות גדול
כתוב (א) בפרש' תצא כי תבא בקמת רעיך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעיך ותניא [בספרי פרש' תצא] בידך ולא במגל ולא' בחרמש וכאשר הזהיר לפועל שלא לקטוף קמה ולאכל כ"א ביד כך הזהיר בכרם שלא לבצור לצורך אכילתו כדבר שדרכו לבצור שהרי סמוכים זה לזה ואפי' רבי יהודה ביבמות דף ד'] דלא דריש סמוכין במשנה תורה דריש ועוד דכתיב כי תבא בכרם רעיך וכתיב וכי תבא בקמת רעיך וי"ו מוסיף על עניין ראשון ולמדין זה מזה אמנם בספרי ספרד אין שם וי"ו ורבי' משה כתב [בהלכות שכירות] שלא יאכל הפועל כשיבצור הכרם עד שימלא סלו ואח"כ אוכל עד שיעריהו למקום אחר ושאר הילכות פועל ושכירות יתבארו בסמ"ע [מ"ע צא] :
ספר מצוות גדול
שלא יקצור הפועל בדבר שדרכו לקצור ולא לבצור בדבר שדרכו לבצור לצורך אכילתו שנאמר וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך:
ספר המצוות
הזהיר השכיר מאכול בשעת עבודתו (*עי' ביד החזקה הל' שכירות פי"ב ה"ג ובהה"מ שם:) מן הדבר שיעבוד בו כשיעבוד במחובר לקרקע. והוא אמרו וחרמש לא תניף על קמת רעך, אמרו וחרמש לרבות כל בעלי חרמש ובשעת חרמש כלומר בשעת הקציר לא תקצור לעצמך, וכבר נודע כי זה הכתוב בא בשכיר ואמר כי תבא ירצה בו כשנכנסת שכיר כמו שאמר התרגום ארי תתגר. וכן במציעא (דף פ"ז) אמרו אלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה. ושם התבארו משפטי מצוה זו. (תצא, הלכות שכירות פי"ב):