ספרי מצוות על ויקרא ד:יג

היא שצונו שיקריבו בית דין קרבן אם טעו בהוראה, וזהו אמרו יתעלה ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'. וכבר נתבארו משפטי מצוה זו במסכת הוריות ובזבחים. (ויקרא אל משה, הלכות שגגות פ"ב):

נֶעְלָם מִקָּהָל

מצות עשה שיקריבו (א) הסנהדרין שבלשכת הגזית קרבן אם טעו והורו שלא כהל׳ באחת מן העבירו׳ החמורות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועשו הקהל או רובו על פיהם שנא׳ בפ׳ ויקרא ואם כל עדת (בני) ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ואשמו ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת והביאו אותו לפני אהל מועד וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר ושחט את הפר לפני ה׳ והביא הכהן המשיח מדם הפר אל אהל מועד וטבל הכהן את אצבעו מן הדם והזה שבע פעמים לפני ה׳ את פני הכפרת ומן הדם יתן על קרנות המזבח אשר לפני ה׳ אשר באהל מועד ואת כל הדם ישפוך אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוהל מועד ואת חלבו ירים ממנו והקטיר המזבח ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עליהם הכהן ונסלח להם והוציא את הפר אל מחוץ למחנה ושרף אותו כאשר שרף את הפר הראשון חטאת הקהל הוא. תניא בת״כ [שם פ״ה וכן בפ״ק דהוריות ד״ד וה׳] עדת ב״י יכול בכל העדה הכתוב מדבר ת״ל עדת ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה להלן ב״ד אף כאן ב״ד אי מה עדה האמורה להלן כ״ג אף כאן כ״ג ת״ל עדת ישראל עדה המיוחדת לכל ישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית הי׳ אחד מהן גר או נתין או ממזר או זקן שאינו ראוי לבנים יכול יהיו חייבין ת״ל עדת ולהלן הוא אומר ושפטו העדה מה להלן הראוים להוראה אף כאן הראוי׳ להוראה לא הי׳ מופלא שבבית דין שם או אמר אחד מהן איני יודע או שאמר להם טועים אתם יכול יהיו חייבין ת״ל ואם כל עדת וגומר אין חייבין אלא על העלם דבר של הוראה ב״ד עם שגגת מעשה של הקהל שנא׳ ישגו ונעלם דבר וגו׳ ולמד שם ע״ז בגזרה שוה מעיני מעיני שאין חייבין שם קרבן האמור בפ׳ שלח אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה עוד תניא שם [בפרק הנזכר] הורו ב״ד ועשו יכול יהיו חייבין ת״ל הקהל ועשו הוראה תלויה בבית דין והמעשה תלוי בקהל שנינו במס׳ הוריות פ״ב [דף ד׳ וה׳ כל הסוגיא ע״ס] הורו ב״ד ועשו כל הקהל או רובו על פיהן מביאין פר ובע״ז מביאין פר ושעיר דברי ר׳ מאיר שנא׳ בפ׳ שלח והי׳ אם מעיני העדה נעשתה בשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר וגו׳ ושעיר עזים אחד לחטאת. רבי יהודא אומר שנים עשר שבטי׳ מביאין שנים עשר פרים ובע״ז מביאין שנים עשר פרים וי״ב שעירים. ורבי שמעון אומר י״ג פרים ובע״ז י״ג פרים וי״ג שעירים פר ושעיר לכל שבט פר ושעיר לב״ד שסובר שב״ד מביאין קרבן וציבור מביאין קרבן ור׳ מאיר ורבי יהודא חולקין עליו ופוטרין הציבור וטעם שלהם מפורש שם קרבן ע״ז הפרים עולות והשעירי׳ חטאות. והחטאות מתן דמן על הפרוכת ומזבח הזהב ואינן נאכלות כדילפינן בסיפרא [פרשת ויקרא פ״ו] ובמסכת זבחים [דף מ״ז ובפי׳ ב״ש דף ל״ט ומ״א הוקשו לפר העלם לכל דבר] ובשאר מצות הפרים חטאות הנשרפות מניין שאין חייבין אלא על מצוה שזדונה כרת ושגגתה חטאת דתניא [בפ״ב דהוריות דף ח׳ ובפ״ק דיבמות דף ט׳] רבי אומר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ונאמר להלן באחות אשה לגלות ערותה עליה בחייה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כאן דבר שחייבין על זדונו כרת יתחייבו על שגגתו חטאת. שנינו שם [בפ״ק דהוריות ד״ג] הורו ב״ד לעקור כל גוף המצוה פטורין כיצד אמרו אין שבת בתורה פטורין לבטל במקצת ולקיים מקצת חייבין כיצד יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות הרבים לרשות היחיד פטור חייבין שנא׳ ונעלם דבר ולא כל הגוף [שם דף ד׳] מאי משמע אמר רב אשי יליף דבר דבר מזקן ממרא מה להלן מקצת אף כאן מקצת והתם מנלן דכתיב לא תסור מן הדבר מקצת דבר [שם] ואמר רב יהודא אמר שמואל הורו ב״ד בדבר שהצדוקין מודים בו אינה הוראה דזיל קרי בי רב הוא. מסקנת ההלכות במס׳ הוריות [בפ׳ קמא] שאין הדברים הללו אמורים שסנהדרי גדולה שהורו יהיו חייבים והציבור פטורין מפני שתלו בב״ד אלא כשהיו בהן התנאין שביארנו למעלה על פי הברייתא דתורת כהנים ומסכת הוריות. וגם מפ׳ שם [דף ב׳] שצריך שיאמרו לעם כפי׳ מותרים אתם אבל אם חסר אחד מהן ב״ד פטורין מן הקרבן וכל מי ששגג ועשה מעשה מביא חטאת קבועה על שגגתו [שם ד״ה] עשו רוב אנשי ישראל על פיהם אע״פ שאילו העושי׳ שבט אחד וכן אם רוב השבטים אע״פ שהם מיעוט הקהל ב״ד חייבין והעושין פטורין לא נאמר [בזבחים פ׳ ב״ש (זבחים דף מ״א)] בפר העלם דבר את פני פרוכת הקדש כמו שנאמר בפר כהן משיח אלא פני פרוכת ולא יותר משל למלך שסרחה עליו מדינה אם מיעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם כולה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת אף כאן כשחטא כהן משיח עדיין שם קדושת המקום על המקדש וכשחטאו כולם חס ושלום נסתלקה הקדושה, [בפ׳ איזהו מקומן במשנה וגמ׳ דף מ״ז וצ״ב] אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד זהו יסוד מערבי שהוא כנגד הפתח [בפרק ב״ש בזבחים דף מ״א] ואת כל חלבו ירים אע״פ שלא פירש כאן יותרת הכבד ושתי הכליות למדין הן מועשה לפר כאשר עשה וגו׳ ומפני מה לא נתפרשו בו כדתני רבי ישמעאל משל למלך שזעם על אוהבו ומיעט בסירחונו מפני חיבתו יעשה לפר זה כאשר עשה לפר החטאת כמו שמפורש בפר כהן משיח להביא יותרת הכבד ושתי כליות שפי׳ שם מה שלא פירש כאן [שם דף ל״ט וכל הסוגיא מו״ס ומלשון פרש״י פרשה ויקרא] ולכפול במצות העבודות וללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסל ולפי שמצינו [שם דף ל״ו] בניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר הוצרך לומר כאן שמתנה אחת מהן מעכבת: