ספרי מצוות על ויקרא יט:כו

לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃

ספר המצוות

הזהירנו מעשות המעשים בבחירה ממשפטי כוכבים והוא שיאמר זה היום טוב למעשה פלוני ונכון לעשות או זה היום מונע מעשות מעשה פלוני ונרחיק מעשותו, והוא אמרו יתעלה לא ימצא בך מעונן, וכבר נכפלה אזהרה זו ואמר ולא תעוננו. ולשון ספרא לא תעוננו אלו נותני העתים, כי הלשון נגזר מעונה, רוצה לומר לא יהיה בך מעונן שיאמר עת פלונית טובה והעונה פלונית רעה, והעובר על לאו זה חייב מלקות, ר"ל שיגיד העתים האלו לא מי שישאל בעדם, אבל השאלה ג"כ אסורה מחוברת אל היותה דבר אין אמיתות לה, ומי שיכוין בפעולתו לעת ידוע במבט כדי שיצלח או יהיה לו תועלת באותו מעשה לוקה מפני שעשה מעשה. ובכלל אזהרה זו גם כן אסור פועל החרטומים. ולשון חכמים (סנהדרין ס"ה:) מעונן אלו אוחזי עינים. והוא מין גדול מן התחבולה מחובר אליו קלות התנועה ביד עד שתדמה לאנשים שיעשה ענינים אין אמתתו בהם, כמו שנראה אותם יעשו תמיד יקחו חבל וישימו אותו בכנף בגדיהם ויוציאו נחש, וישליך טבעת לאויר ואחר כך יוציאוהו מפי אדם אחד העומדים לפניו, ומה שידמה לזה מפעולות החרטומים המפורסמים אצל ההמון כל פועל מהם אסור, ומי שעושה זה יקרא אוחז עינים והוא מין הכשוף, ומפני זה לוקה, והוא עם זה גונב דעת הבריות, וההפסד המגיע מזה גדול, כי כן ציור הענינים הנמנעים תכלית המניעה אפשריית אצל הסכלים והנשים והקטנים רע מאד, ויפסיד שכלם וישיבם להאמין הנמנע והיותו אפשר שיהיה, והבן זה. (שם, שם):
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר המצוות

שהזהירנו מנחש, כמאמר הריקים כבר חזרתי מן הדרך לא ישלם לי צרכי, והיום יום ראשון מה שראיתי בו מן הדבר פלוני לא ארויח דבר, וזה האופן רב מאד אצל ההמון העניים בדעת הסכלים, וכל מי שיעשה מעשה על פי הנחש לוקה, כאמרו לא ימצא בך מעונן ומנחש. וכבר נכפלה אזהרה זו באמרו לא תנחשו, ואמרו לא תנחשו כגון אלו המנחשים בחולדה ובעופות ובכוכבים. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בשביעי משבת. (שם, שם):
שאל רבBookmarkShareCopy

ספר מצוות גדול

שלא (א) לנחש כעכו"ם שנאמר לא תנחשו כיצד הוא הניחוש מפרש (ב) בסנהדרין [דף ס"ה] כגון אלו האומרים הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם אלך אין חפצי נעשין וכן האומר אל תתחיל בי שחרית הוא מוצאי שבת הוא ר"ח הוא ובענין (ג)זה קצת האדמה דמפרש בפ' במה אשה שהאומר שחטו תרנגולת זו שקראה כתרנגול שחטו התרנגול זה שקרא כמו עורב הרי זה מדרכי האמורי שהוא ניחוש וכן המשים לעצמו סימן אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כאליעזר עבד אברהם וכיהונתן בן שאול כל העושה מעשה מפני דברים אלו לוקה ואם (ד) לחשך אדם לומר והיאך עשו אליעזר ויהונתן הדבר זה והלא בן נח מוזהר על הניחוש כדאמרינן בסנהדרין [דף נ"ו] י"ל שאליעזר לא סמך על הדבר ולא נתן הנזמים תחילה ואח"כ שאל בת מי את כמו שכתוב בפרשה ראשונה אלא כמו שכתוב בפ' אחרת ששאל תחלה בת מי את ואח"כ נתן הנזמים ויונתן בן שאול לזרז את נערו עשה כן ובלאו הכי הי' עולה כך מפרש רבי' יצחק בחולין [בתוספות שם דף צ"ח] עוד מפרש מבחולין [שם בגמרא] בית ותנוק ואשה אף על פי שאסור לנחש יש בו סימן אם הצליח ג' פעמים אחר שבנה הבית או אחר שנולד התינוק או נשא אשה או לא הצליח שנא' יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי היו כלנה ומצינו במה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקיך ר' יוחנן בחולין [שם], ורב ששת בגיטין [ד' ס"ח] ועושים מעשה כדברי הפסוק וחושבין זה כעין נבואה:
שאל רבBookmarkShareCopy