איוב יד:כב מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי יבמות, תלמוד ירושלמי מועד קטן, שבת וברכות

כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ דְּסוּכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַיְיסָא עַל גּוּפָהּ. סָבְרָא דְהִיא חָזְרָה לְגַוָוהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חָמִית לֵיהּ דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוְוהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָׁבְקָא לֵיהּ וְאָזְלָה. וּמִן תְּלָתָא יוֹמִין וּלְהַלָּן הַכֶּרֶס נִבְקָעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ. הֵילָךְ מַה שֶׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַיְיתֵי לָהּ מֵהָדָא קְרָא וְזֵירֵתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וַאֲפִילוּ פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.

הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ מַה לוֹכַל. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וּבַשֵּׁינִי אֵינוֹ עוֹשֶׂה מְלָאכָה. בַּשְּׁלִישִׁי הוּא עוֹשֶׂה בְצִינְעָה. אֲבָל אָמְרוּ. תָּבוֹא מְאֵירָה לִשְׁכֵינָיו שֶׁהִצְרִיכוּהוּ לָכַךְ. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אֲפִילוּ בַשְּׁלִישִׁי לֹא יַעֲשֶׂה כָל עִיקָּר. בַּר קַפָּרָא כְּדַעְתֵּיהּ. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר. אֵין תּוֹקְפוֹ שֶׁלְאֵבֶל אֶלָּא עַד שֵׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי אבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַיְיסָא עַל גּוּפָא. סְבִירָה דְהִיא חָזְרָה לְגַבֵּיהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חַמְיָיא דְּאִישְׁתַּנֵּי זִיוֵיהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָׁבְקָא לֵיהּ וְאָזְלָה לָהּ. לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים הַכֶּרֶס נִבְקַעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ. הֵא [לָךְ] מַה שֶׁגָּזְלְתָּה וְחָמַסְתָּה וְנַתַתָּ בִי. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָה מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא. וְזֵירִיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וַאֲפִילוּ פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. בְּאוֹתַהּ הַשָּׁעָה אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל. אָרִיסָיו וַחֲכִירָיו וְקַבָּלָיו הֲרֵי אֵילּוּ עוֹשִׂין. אִיכָּרָיו וְסַפָּנָיו וּגְמַלָּיו אֵינָן עוֹשִׂין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. הָיְתָה לוֹ פָרָה מְגַמֶּלֶת בָּעִיר הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא דַתְּ אֲמַר בָּהוּא דְחַיָיב לֵיהּ. הָא בַתְּחִילָּה אָסוּר.

ד"א אין בשר המת מרגיש באיזמל איני והאמר רב יצחק קשה רימה למת כמחט בבשר החי שנא' (איוב יד, כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל אימא אין בשר המת שבחי מרגיש באיזמל