בַּֽ֭חַלָּמִישׁ שָׁלַ֣ח יָד֑וֹ הָפַ֖ךְ מִשֹּׁ֣רֶשׁ הָרִֽים׃
אבות דרבי נתן נוסח ב
ד"א והוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי עקיבא שבקש ללמוד תורה הלך וישב לו על באר אחת בלוד וראה חוליית הבור חקוקה אמר מי חקק את החוליא הזו. אמרו לו החבל. אמר להם ויכול הוא. אמרו לו הן מפני שהוא תדיר [עליה] ואמרו לו ולכך את תמה מים שחקו אבנים שנאמר אבנים שחקו מים (איוב י"ד י"ט). אמר (כי) [וכי] לבי קשה (כאבן) [מהאבן] אלך ואלמוד פרשה [אחת] מן התורה. הלך לו לבית הספר והתחיל קורא בלוח הוא ובנו. למד מקרא ותרגום ומדרש הלכות [ואגדות] שיחין ומשלים הכל למד. היה רבי שמעון בן מנסיה [אומר] מלה"ד לסתת שהיה יושב בצד ההר אמרו לו מה את עושה כאן. אמר להם מבקש אני לעקרו. אמרו לו ויכול את. אמר להן הן. התחיל מסתת אבנים קטנים ומשליכן לירדן ראה (אחרת) [אבן אחת] גדולה (ממנה) נתן (עליה) [תחתיה] צפורן של ברזל והשליכה לירדן ראה אחרת גדולה ממנה נתן תחתיה צפורן [של ברזל] והשליכה לירדן אמר ירדן (הא) [יהא] לך (אי) [אין] זה מקומך שנאמר בחלמיש שלח ידו הפך משרש הרים (איוב כ"ח ט'):
סנהדרין
ת"ר אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה ומה כתיב בהם (איוב כח, ה) ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה לא הדריכוהו בני שחץ לא עדה עליו שחל