איוב לו:לג מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי תרומות, תענית, בבא בתרא ובבא מציעא

הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יַנַּאי נְתָנוֹ עַל פִּי מְגוּפַת חָבִית מַהוּ. אָמַר לוֹן יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ. מַהוּ יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּהָדָא דְתַנִּינָן תַּמָּן חָבִית מְלֵיאָה פֵירוֹת וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמַּשְּׁקִין אוֹ שֶׁמְּלֵיאָה מַשְׁקִין וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַפֵּירוֹת. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַמַּשְׁקִין נוֹגְעִין בְּחָבִיּוֹת. וְהָכָא וְהוּא שֶׁתְּהֵא כִכָּר נוֹגַעַת בִּמְגוּפָה. אָמַר רִבִּי מָנָא וּמִינָהּ כְּמַה דְתֵימָא וְהוּא שֶׁיְּהוּ מַשְׁקִין נוֹגְעִין בְּחָבִיּוֹת עַצְמָהּ. וְאַף הָכָא וְהוּא שֶׁתְּהֵא כִכָּר נוֹגַעַת בִּמְגוּפָה עַצְמָהּ. מִילְתֵיהּ אָמַר אֲפִילוּ בְצוֹנֶנֶת. אָמַר רִבִּי בָא בְּצוֹנֶנֶת הֲוָה עוּבְדָא. וְהָא תַנִּינָן חַמָּה. אָמַר רַב חִסְדָּא שֶׁלֹֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהַהֶבֶל כּוֹבֵשׁ יְהֵא מוּתָּר.

מאי תקנתן ילכו אצל מי שיודע ללחוש דכתיב (איוב לו, לג) יגיד עליו רעו ואין יתרון לבעל הלשון ומי שאפשר לו ללחוש ואינו לוחש מה הנאה יש לו

ואם לחש ועלתה בידו ומגיס דעתו עליו מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו, לג) מקנה אף על עולה