וְעַתָּ֡ה קְחֽוּ־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ ׀ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּֽעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃
תלמוד ירושלמי בבא קמא
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹתֵן לוֹ כול׳. [וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בְּרֵיעֵי אִיּוֹב וְעַתָּה קְחוּ לָכֶם שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵלִים וגו׳ וַיֵּלְכוּ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיַּעֲשׂוּ וגו׳ וּבְסוֹף הָעִנְיָין מַהוּא אוֹמֵר וַיי שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב אֵימָתִיי בְּהִתְפַּלְּלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ וגו׳ וַיּוֹסֵף יי אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה.]
בבא בתרא
(איוב לד, לה) [איוב] לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל (וכתיב (איוב מב, ז) כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב) אמר רבא מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו