וַיֵּצֵ֥א מן־בת־[מִבַּת־] צִיּ֖וֹן כָּל־הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃ (ס)
מסכת סופרים
אלו כותבין דבר אחד וקוראין שנים בא גד אש דת (אשתונן) [מאש תם] מה לכם והנה הוא (באנת׳) מה הם בני מן לבן ימיני חל כאים (כי שימות) [ישי מות] לגאיונים מן הסערה מן סערה (מן) [הם] פרוצים וחילופיהן כטוב (מן בנימין) [מבנימין] למרבה מהמערה מאתי בחרבותיהם מבת כיענים:
יומא
ופליגא דעולא דאמר עולא שאל רבי מתיא בן חרש את רבי שמעון בן יוחאי ברומי וכי מאחר שרבי אליעזר מלמדנו פעם ראשונה ושניה ארון גלה לבבל ראשונה הא דאמרן (דברי הימים ב לו, י) ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' שניה מאי היא דכתיב (איכה א, ו) ויצא מבת ציון
יומא
כל הדרה מאי כל הדרה חדרה אתה מאי אתה אומר אמר לו שאני אומר ארון במקומו נגנז שנאמר ויאריכו הבדים וגו'