במדבר ה:יב מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, סוטה, מעילה וברכות

וּמַה טַעְמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר. כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר. עֶרְוָה זוֹ סְתִירָה. דָּבָר זֶה קִינּוּי. דָּבָר דָּבָר. מַה דָבָר הָאָמוּר לְהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. אַף דָּבָר הָאָמוּר כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. וּמַשְׁקֶה עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ. וּמָעֲלָה בוֹ. בִּתְנָאִים שֶׁהִיתְנָה עִמָּהּ עַל פִּי אֲחֵרִים.

ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות שנא' (במדבר ה, יב) איש איש כי תשטה אשתו תשטה כתיב

תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין מַשְׁקִין אֶת הַגִּיּוֹרֶת וכול׳. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מַשְׁקִין. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת. כְּבָר כְּתִיב. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא גֵרִים. אִם בְּגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל. כְּבָר כְּתִיב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַיָימִין. בְּגֵר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת. וּמַה טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא גֵרִים. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. לְרַבּוֹת כָּל הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. וּמַה כָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ. שְׁכִיבָתָהּ אוֹסְרָתָהּ. בַּעֲלָהּ מְקַנֵּא וּמַשְׁקֶה.