במדבר ה:כא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה וסוטה

הלכה: אֵילּוּ נֶאֱמָרִין כול׳. כְּתִיב וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה. בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת. דִּבְרֵי רִבִּי יֹאשִׁיָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹנָתָן. וְאִם אֵינָהּ שׁוֹמַעַת וְלָמָּה הִיא עוֹנָה אַחֲרָיו אָמֵן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יֹאמַר לָהּ עַל יְדֵי תּוּרְגְּמָן.

משנה: בָּא לוֹ לִכְתוֹב אֶת הַמְּגִילָּה מֵאֵי זֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב. אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וגו׳. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה. וְכוֹתֵב יִתֵּן יי אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה בְתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יי אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה מַפְסִיק. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא יִתֵּן יי אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת יי אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִיךְ וגו׳. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.

הלכה: אֵינוֹ כוֹתֵב לֹא עַל הַלּוּחַ כול׳. רִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן זִימְרָה. אָמֵן לְקַבָלָה. אָמֵן לִשְׁבוּעָה. אָמֵן יֵיאָמְנוּ הַדְּבָרִים. אָמֵן לְקַבָלָה. מִסּוֹטָה. אָמֵן לִשְׁבוּעָה. לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֶיךָ וגו׳. אָמֵן יֵיאָמְנוּ הַדְּבָרִים. וַיַּעַן בְּנָיָה בֶּן יְהוֹיָדָע [הַכֹּהֵן] אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אָמֵן וגו׳. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אֵין מִן הָדֵין אָמֵן שְׁבוּעָה. לֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וְיֵידָא אָמְרָה דָא לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יי אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ. וְאֵין אָלָה אֶלָּא שְׁבוּעָה. כְּמָה דְתֵימַר. וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה.