במדבר ה:כד מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, סוטה ונדרים

הלכה: הָיָה מַשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ מַקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ כול׳. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. וּבָאוּ בָהּ. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה. מַה מְקַיֵים רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. וּבָאוּ בָהּ. כּוּלְּהֹן וְלֹא מִקְצָתָן. מַה מְקַיְימִין רַבָּנִן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם. עַל כּוֹרְחָהּ שֶׁלֹּא בְטוֹבָתָהּ. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲכָמִים שֶׁאִם הִשְׁקָהּ וְאַחַר כָּךְ הִקְרִיב מִנְחָתָהּ. שֶׁהִיא כְשֵׁירָה. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁאִם הִקְרִיב אֶת מִנְחָתָהּ וְאַחַר כָּךְ הִשְׁקָהּ. שֶׁהִיא כְשֵׁירָה. מַה בֵּינֵיהוֹן. מִצְוָה. רַבָּנִן אָמְרִין. מִנְחָה הִיא שֶׁהִיא בוֹדְקָתָהּ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַמַּיִם אִין בּוֹדְקִין אוֹתָהּ. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וּבָאוּ בָהּ. מַה מְקַיְימִין רַבָּנִן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. וּבָאוּ בָהּ. מֲלַמֵּד שֶׁהֵן מִתְחַלְחְלִין בְּכָל אֵיבָרֶיהָ. מַה מְקַיֵים רִבִּי שִׁמְעוֹן טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִנְחַת זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן. מְלַמֵּד שֶׁכָּל עֲוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ נִזְכָּרִין לָהּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

ת"ר והשקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה שאם נמחקה מגילה ואומרת איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה דברי רבי עקיבא

ר"ש אומר ואחר ישקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה אלא לאחר כל מעשים כולן האמורין למעלה מגיד ג' דברים מעכבין בה עד שלא קרב הקומץ ועד שלא נמחקה מגילה ועד שלא תקבל עליה שבועה