במדבר ה:כט מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי סוטה, כריתות וסוטה

משנה: אֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה שֶׁנֶּאֱמַר אֲשֶׁר תִּשְׂתֶּה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ פְּרָט לַאֲרוּסָה וְשׁוֹמֶרֶת יָבָם. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר וּלְנָתִין לֹא שׁוֹתָה וְלֹא נוֹטֶלֶת כְּתוּבָּה.

תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת. תּוֹרַת הָעוֹלָמִים זוֹ. אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֵעִיד נֶחֶמְיָה אִישׁ שִׁיחִין אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֲפָרֵשׁ. מֵאִישׁ אֶחָד אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מֵאִישׁ אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. כּוֹרְכְּמִית תּוֹכִיחַ. שֶׁשָּׁתָת וְשֵׁנָּת וְשִׁילְּשָׁה לִפְנֵי שְׁמַעְיָה‬ וְאַבְטַלְיוֹן מֵאִישׁ אֶחָד.

גמ׳ מנלן דכתיב (במדבר ה, כט) זאת תורת הקנאות תורה אחת לקנויין הרבה: