במדבר טו:מא מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי ברכות, תלמוד ירושלמי מגילה, ברכות ומנחות

הלכה: אָמַר רִבִּי לֵוִי טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה אֲנִי יי אֱלֹהֵיכֶם. וּכְתִיב וַיי אֱלֹהִים אֱמֶת.

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הָיָה עָשׂוּי כַּחֲצִי חֲלִיטָה. שׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה הִימֶּינָּה שְׁתַּיִם צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָהּ שָׁלֹשׁ תִּיבִיּוֹת. הָאֶמְצָעִית שְׁתַּיִם. הַתַּחְתּוֹנָה אֲפִילוּ [עַל] הָאָרֶץ. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. הָיָה עָשׂוּי כְּמִין סִימְפּוֹן. שׁוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁיֵּשׁ לְמַטָּה שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. הַתַּחְתּוֹנָה שְׁתַּיִם. וְהָאֶמְצָעִית אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר לָהּ רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חִסְדָּא. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרֵיהוֹן אָמְרִין. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם אַשְׁיָין בַּר נִדְבָּה. חֲבֵרַיָּא אָמְרִין. רִבִּי זִעוּרָה בְשֵׁם רַב חֲנַנְאֵל. אִם הָיְתָה הַדְּיוֹ יוֹצְאָה מִבֵּין הַנְּקָבִים פָּסוּל. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. לוֹחְכָהּ בִּלְשׁוֹנוֹ וְהִיא עוֹמֶדֶת. טָעָה וְהִשְׁמִיט אֶת הַשֵּׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תּוֹלֶה אֶת הַשֵּׁם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוֹחֵק אֶת הַחוֹל וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם וְתוֹלֶה אֶת הַחוֹל. רִבִּי זְעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מוֹחֵק אֶת הַחוֹל וְכוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם וְתוֹלֶה אֶת הַחוֹל. רִבִּי זִעוּרָה רַב חֲנַנְאֵל בְּשֵׁם רַב. וְאִם הָיָה כְגוֹן אֲנִי יְהוָֹה אֱלֹהֵיכֶם מוּתָּר. לָמָּה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת אוֹ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹל. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. אֵל אֱלֹהִים י י. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. הֲרֶי הֵן שָׁלֹשׁ תֵּיבִיּוֹת. אִין תֵּימַר. מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חוֹל. הֲרֵי אֵין בּוֹ חוֹל. לַיי צְרִיכָה. בַּיי צְרִיכָה.

בשלמא הני תלת מפרשן עול מצות דכתיב (במדבר טו, לט) וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ציצית דכתיב ועשו להם ציצית וגו' יציאת מצרים דכתיב אשר הוצאתי וגו' אלא דעת מינים הרהור עבירה והרהור ע"ז מנלן