וַיֵּ֨רֶד יְהוָ֥ה ׀ בֶּעָנָן֮ וַיְדַבֵּ֣ר אֵלָיו֒ וַיָּ֗אצֶל מִן־הָר֙וּחַ֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַיִּתֵּ֕ן עַל־שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ הַזְּקֵנִ֑ים וַיְהִ֗י כְּנ֤וֹחַ עֲלֵיהֶם֙ הָר֔וּחַ וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ וְלֹ֥א יָסָֽפוּ׃
סנהדרין
אמר מר כל הנביאים כולן נתנבאו ופסקו והן נתנבאו ולא פסקו מנא לן דפסקו אילימא מדכתיב (במדבר יא, כה) ויתנבאו ולא יספו אלא מעתה (דברים ה, יח) קול גדול ולא יסף ה"נ דלא אוסיף הוא אלא דלא פסק הוא
סנהדרין
אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב (במדבר יא, כז) מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים
אבות דרבי נתן
עשר ירידות ירדה שכינה על העולם אחת בגן עדן שנא׳ (בראשית ג׳:ח׳) וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן ואחת בדור המגדל שנא׳ (שם יא) וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל ואחת בסדום שנא׳ (שם יח) ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי ואחת במצרים שנאמר (שמות ג׳:ח׳) וארד להצילו מיד מצרים ואחת על הים שנאמר (תהילים י״ח:י׳) ויט שמים וירד ואחת בסיני שנא׳ (שמות י״ט:כ׳) וירד ה׳ על הר סיני לעיני כל העם ואחת במקדש שנאמר (יחזקאל מ״ד:ב׳) ויאמר אלי ה׳ השער הזה סגור יהיה לא יפתח וגו׳ כי ה׳ אלהי ישראל בא בו ואחת בעמוד הענן שנאמר (במדבר י״א:כ״ה) וירד ה׳ בענן ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג שנא׳ (זכריה י״ד:ד׳) ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים: