וַיִּשָּׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי־אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּחֲנֶ֡ה שֵׁ֣ם הָאֶחָ֣ד ׀ אֶלְדָּ֡ד וְשֵׁם֩ הַשֵּׁנִ֨י מֵידָ֜ד וַתָּ֧נַח עֲלֵיהֶ֣ם הָר֗וּחַ וְהֵ֙מָּה֙ בַּכְּתֻבִ֔ים וְלֹ֥א יָצְא֖וּ הָאֹ֑הֱלָה וַיִּֽתְנַבְּא֖וּ בַּֽמַּחֲנֶֽה׃
תלמוד ירושלמי שבועות
הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוּסֵי. וְהָכְתִיב וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְהָכְתִיב לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם. הֲרֵי מָצִינוּ גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אַלְמָנָה עִם בְּעוּלַּת בַּעַל. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן הִימֶּינּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. מֵעַתָּה אֵין הָאִשָּׁה מֵעִידָה.