במדבר יא:כז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי יומא, תלמוד ירושלמי סנהדרין וסנהדרין

רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָה בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי [עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים]. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שְׁנֵי) [וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים]. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. [אֶחָד שׁוֹתֵק וְאֶחָד מְדַבֵּר.] אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ. וְאֶחָד אַתְּ אוֹמֵר [לֹו]. קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּיָין מַסְבִּיר פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד וּמֵעִיז פָּנִים כְּנֶגֶד הָאֶחָד. מַעֲמִיד לָזֶה וּמוֹשִׁיב לָזֶה. [מִשׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ. אוֹמְרִין לֹו. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישׁוּ כְשֵׁם שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ.]

הָתִיב רִבִּי חַגַּי לְרִבִּי יָסָא. וְהָכְתִיב וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. מֵעַתָּה מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין. וְהָכְתִיב לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם. הֲרֵי גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן מִמֶּנּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. וְלֹא מֵעִידָה.

אלא הכא כתיב ויתנבאו התם כתיב (במדבר יא, כז) מתנבאים עדיין מתנבאים והולכים