במדבר יט:ג מקורות בתלמוד: אבות דרבי נתן, תלמוד ירושלמי יומא, מנחות וחולין

ע״י משה נתנה תורה בסיני שנאמר (דברים ה׳:י״ט) ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי ולהלן הוא אומר (ויקרא כ״ו:מ״ו) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה׳ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. תורה שנתן הקב״ה לישראל לא נתנה אלא ע״י משה שנא׳ ביני ובין בני ישראל זכה משה להיות שליח בין בני ישראל למקום. משה (עשה את איל המלואים ואת) שמן המשחה ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואלעזר שרף פרת החטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות. א״ר אליעזר גדולה מדה זו שהיא נוהגת לדורות שאהרן ובניו נתקדשו בשמן המשחה שנא׳ (שמות ל׳:ל׳) ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן׃

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה כְשֵׁירָה בְזָר. רַב מְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. בְּכָל אֲתַר הֲווֹן תַנֵּיי. שׁוֹחֵט. חוּץ מִפָּרָה הֲווֹן תַנֵּיי. זוֹרֵק. וְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא מַצָאנוּ שְׁחִיטָה (כְשֵׁירָה) [פְסוּלָה] בְזָר. הָתִיב רִבִּי חִיָיה בַּר בָּא. וְהָא כְתִיב וְשָׁחַט וְהִזָּה. מָה הַזָּיָיה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ אַף שְׁחִיטָה לֹא הוּכְשְׁרָה בְאִשָּׁה כְאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי הַזָּיָיה מִיָימֶיהָ הֲרֵי הִיא כְשֵׁירָה בְזָר וּפְסוּלָה בְאִשָּׁה. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן לֵית כְּתִיב כֹּהֵן. וְלֵיידָא מִילְּתָא כְתִיב אִישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. הִיא אִישׁ הִיא אִשָּׁה. בְּרַם הָכָא כְּתִיב כֹּהֵן. הִיא זָר הִיא אִשָּׁה. אִין תֵּימַר שֶׁהִיא כְשֵׁירָה בְזָר תּוּכְשַׁר בְּאִשָּׁה.

ולא והא"ר זירא אמר רב שחיטת פרה בזר פסולה ואמר רב עלה אלעזר וחוקה כתיב בה שאני פרה דקדשי בדק הבית היא