במדבר יט:ה מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי תרומות, מנחות, יומא ויבמות

מָחַל וְאַחַר כָּךְ אָכַל תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וּדְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוּן גָּזַל תְּרוּמָה מִשֶּׁל אֲבִי אִמּוֹ כֹּהֵן רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר מְשַׁלֵּם לְעַצְמוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּךְ הָיָה מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן עַל דַּעֲתָּךְ דְּתֵימַר מְשַׁלֵּם לְשֵׁבֶט. וְהָא תַנִּינָן גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חוֹמְשִׁין וְקֶרֶן. וִישַׁלֵּם שְׁלֹשָׁה. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַתּוֹרָה אָמְרָה יָצָא בוֹ יְדֵי גְזֵילָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִיסִי תַּרְתֵּין מִילִין אָמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְלֵית אַתּוּן אָמְרִין מֵהֶן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָצָא יְדֵי גְזֵילוֹ וְלֵית אַתּוּן אָמְרִין מָהוּ כְדוֹן וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקּוֹדֶשׁ. מִכֵּיוָן שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ יָצָא יְדֵי גְזֵילוֹ. אַתּוּן אָמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּמָקוֹם שְׁחִיטָתָהּ שָׁם תְּהֵא שְׂרֵיפָתָהּ. וְלֵית אַתּוּן מֵינהֶון. מָהוּ כְדוֹן. רִבִּי לָעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה עַל פִּרְשָׁהּ יִשְׂרוֹף. מַה אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי מְקוֹם פְּרִישָׁתָהּ מֵחַיִים שָׁם תְהֵא שְׂרֵיפָתָהּ.

בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה דכתיב (במדבר יט, ה) ושרף את הפרה לעיניו אלא לא גמר מקנח אצבעו במאי מקנח (דאי אמרת בגופה של פרה איבעי ליה למיתני מקנח ידו ואצבעו בגופה של פרה מדלא קתני הכי ש"מ דלא בעי קינוח)

ורב שלא יסיח דעתו ממנה ושמואל שלא יסיח דעתו מנא ליה נפקא ליה (במדבר יט, ה) מושרף את הפרה לעיניו