במדבר יט:טז מקורות בתלמוד: אבות דרבי נתן נוסח ב, תלמוד ירושלמי נזיר, תלמוד ירושלמי כלאים וחולין

משה נתקדש (הענן) [בענן] כל שבעה וקדש את אהרן ואת בניו כל שבעה שנאמר ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח וגו' (ויקרא ח' ל') אלעזר שרף את הפרה והזה ממנה על כל ישראל כל שנה ושנה. אמר ר' יוסי היא הטהרה הנוהגת (בדורות) [לדורות]. מכאן אמרו זב ז' זבה ז' נדה ז' מצורע ז' טמא מת ז' אבל ז' משתה ז'. זב ז' מנין שנאמר וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים (שם ט"ו י"ג). זבה ז' מנין שנאמר ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים (שם שם כ"ח). נדה ז' מנין שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה (שם שם י"ט). מצורע ז' מנין שנאמר וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (שם י"ד ח'). טמא מת ז' מנין [שנאמר] וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו' (במדבר י"ט ט"ז). אבל ז' מנין שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ' י'). משתה ז' מנין שנאמר מלא שבוע זאת וגו' (שם כ"ט כ"ז):

הלכה: אֲבָל הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת כול׳. בֵּנְתַיִים מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בֵּנְתַיִים לְהָקֵל. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּנְתַיִים לְהַחֲמִיר. מָהוּ בֵּנְתַיִים. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כְּרָאוּי. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. מְנַיִין עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה. לֹא מִן הָדֵין קִרְיָיא אוֹ בְעֶצֶם אָדָם. הָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ כִּשְׂעוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ עֲבַד לָהּ פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה. תַּנֵּי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. בַּחֲלַל. כָּל שֶׁהוּא חֲלַל. בַּחֲלַל. זֶה אֶבֶר מִן הַמֵּת וְאֶבֶר מִן הַחַי שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר כְּרָאוּי.

אַבְנֵי הַשָּׂדֶה חַיָּה. יַיסִי עַרְקִיי בַּר נַשׁ דְּטוּר הוּא וְהוּא חַיי מִן טִיבוּרֵייהּ אִיפְסַק טִיבוּרֵייהּ לָא חַיי. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי וְכָל אֲשֶׁר יִגַּע עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגָדֵל עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה.