וּבְי֨וֹם שִׂמְחַתְכֶ֥ם וּֽבְמוֹעֲדֵיכֶם֮ וּבְרָאשֵׁ֣י חָדְשֵׁיכֶם֒ וּתְקַעְתֶּ֣ם בַּחֲצֹֽצְרֹ֗ת עַ֚ל עֹלֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַ֖ל זִבְחֵ֣י שַׁלְמֵיכֶ֑ם וְהָי֨וּ לָכֶ֤ם לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (פ)
תלמוד ירושלמי הוריות
וּמְנַיִין שֶׁהָיָה עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי בָּא בַּר חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר אַחֲרָיו. לִגְדוּלָּה שֶׁלְּאַחֲרָיו. וּמְנַיִין שֶׁהוּא נִשְׁאַל בִּשְׁמוֹנָה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִגְדֵי הַקּוֹדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר אַחֲרָיו. לִקְדוּשָּׁה שֶׁלְּאַחֲרָיו. בְּכַמָּה הוּא נִשְׁאַל. אַיְיתִיהוּ רבבהו שֶעָלָה מַתְנִיתָא דְבַר קַפָּרָא מִדְרוֹמָא וְתַנָּא. אֵינוֹ עוֹבֵד לֹא בְאַרְבָּעָה שֶׁלְּכֹהֵן הֶדְיוֹט וְלֹא בִשְׁמוֹנָה שֶׁלְּכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר רִבִּי בָּא. בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהֵא עוֹבֵד בְּאַרְבָּעָה. וְלָמָּה אָמְרוּ אֵינוֹ עוֹבֵד. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ כֹהֵן הֶדְיוֹט פְּעָמִים שֶׁהוּא עוֹבֵד בִּשְׁמוֹנָה כְּכֹהֵן גָּדוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וְלֹא בִפְנִים הוּא עוֹבֵד. וַהֲלֹא בַחוּץ הוּא נִשְׁאַל וטוֹעִין דָּבָר מִבִּפְנִים לִבְּחוּץ. וְכִי רִבִּי טַרְפוֹן רַבָּן שֶׁלְּכָל יִשְׂרָאֵל לֹא טָעָה בֵין תְּקִיעַת הַקְהֵל לִתְקִיעַת קָרְבָּן. דִּכְתִיב וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת. תְּמִימִים לֹא בַעֲלֵי מוּמִין. דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי אִם לֹא רָאִיתִי שִׁמְעוֹן אֲחִי אִימָּה חִיגֵּר בְּאַחַת מֵרַגְלָיו וְעוֹמֵד בָּעֲזָרָה וַחֲצוֹצַרְתּוֹ בְיָדוֹ וְתוֹקֵעַ. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. שֶׁמָּא לֹא רָאִיתוֹ אֶלָּא בִשְׁעַת הַקְהֵל. וַאֲנִי אוֹמֵר. בִּשְׁעַת קָרְבָּן. אָמַר לוֹ רִבִּי טַרְפוֹן. אֶקְפַּח אֶת בָּנַיי שֶׁלֹּא הִטִּיתָה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֲנִי הוּא שֶׁשָּׁמַעְתִּי וְלֹא הָיָה לִי לְפָרֵשׁ. וְאַתָּה דוֹרֵשׁ וּמַסְכִּים שְׁמוּעָה. הָא כָל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְפוֹרֵשׁ מֵחַיָּיו.
תלמוד ירושלמי פסחים
תַּנֵּי. תָּמִיד שֶׁיֵּשׁ לוֹ נְסָכִים תוֹקְעִין לִנְסָכִים. פֶּסַח שֶׁאֵין לוֹ נְסָכִים [תוֹקְעִין] לִשְׁחִיטָתוֹ.
תלמוד ירושלמי פסחים
רִבִּי חֲנַנְיָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְיִקְבְּעוּ לָהּ תְּקִיעָה. אָמַר לֵיהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה [אוֹמֵר. שֶׁמָּא] לְתָמִיד הֵן תוֹקְעִין [וְהֵן מִתְקַלְקְלִין]. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן. שָׁלשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. וְשָׁלשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. אָמַר לֵיהּ. תַּמָּן כָּל עֶרֶב שַׁבָּת וְשַׁבָּת הֵן תוֹקְעִין וְאֵינָּן טוֹעִין. בְּרַם הָכָא אַחַת לְקִיצִּין הֵן. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן. אַף הֵן סְבוּרִין שֶׁמָּא לְתָמִיד הֵן תוֹקְעִין וְהֵן מִתְקַלְקְלִין.