במדבר לד:ט מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי שביעית

רִבִּי סִימוֹן וְרִבִּי אַבָּהוּ הֲווֹן יְתִיבִין. אָמַר הָא כְתִיב וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ. לֵיתֵי עַזָּה. אֶת אַשְּׁקְלוֹן אֶת גְּבוּלָהּ. לֵיתֵי אַשְּׁקְלוֹן. מֵעַתָּה הָהֵן נַחַל מִצְרַיִם. לֵיתֵי נַחַל מִצְרַיִם.

מִפְּנֵי מַה לֹא גָזְרוּ עָל אוֹתָהּ הָרוּּחַ שֶׁבְגְּרָרִיקוֹ. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִפְּנֵי שֶׁנִּיוֶיהָ רַע. עַד הֵיכָן. רִבִּי חָנִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עַד נַחַל מִצְרַיִם. וַהֲרֵי עַזָּה נִיוֶיהָ יָפֶה. פִּישְׁפְּשָׁה אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי שְׁאֵלִית לְרִבִּי אָחָא וְשָׁרָא.