בראשית ט:כז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי מגילה, מגילה ויומא

הלכה: כָּתוּב וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. רִבִּי לָעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן. חַד אָמַר. שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן. וְחוֹרָנָה אָמַר. שֶׁהָיוּ מְדַבְּרִין בִּלְשׁוֹן יְחִידוֹ שֶׁלְעוֹלָם בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם. שֶׁיְּהוּ מְדַבְּרִין בִּלְשׁוֹנוֹ שֵׁלְיֶפֶת בָּאוֹהֳלוֹ שֶׁלְשֵׁם. בְּנֵי יֶפֶת גּוֹמֶר וּמָגוֹג וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס. גוֹמֶר גֶּרְמַמְיָיה. מָגוֹג גּוֹתִיָיא. מָדַי כִּשְׁמוּעָהּ. יָוָון אֱוֶוסוּס. תּובָל וִותִנִיָיה. מֶשֶׁךְ מֶוסִיָיא. תִּירַס. רִבִּי סִימוֹן אָמַר. פָּרַס. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. תְרַקָא. בְּנֵי גּוֹמֶר אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתוֹגַרְמָה. אַסִיָיא וְהַדִיַית וִגֶרְמַנִיקִיָּה. בְּנֵי יָוָן אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ כִּתִּים וְדוֹדָנִים. אֶלִסטַרסִם אֶבֶּיָיה וְדַרְדָּנִיָיה. אֶת הָאַרְוָדִי רוֹדוֹס. אֶת הַצְּמָרִי חָמץ. אֶת הַחֲמָתִי חֲמַת. עַד לָשַׁע. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. עַד קַלִּרָהֶ. רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם אָמַר. מִיכָּן לַתַּרְגוּם.

רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית: א"ר אבהו א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג וא"ר יוחנן מ"ט דרשב"ג אמר קרא (בראשית ט, כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם

אמר רב פפא שדי גברא בינייהו או ריש לקיש הוה וזעירי או רבה בר בר חנה הוה ור"א כי אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל לאו היינו טעמא א"נ סליקו כולהו בימי עזרא לא הוה שריא שכינה במקדש שני דכתיב (בראשית ט, כז) יפת אלהים ליפת וישכן באהלי שם