בראשית כב:יז מקורות בתלמוד: תלמוד ירושלמי יבמות ובבא בתרא

אָמַר רִבִּי מָנָא. שְׁמָעִית בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. הִיא הַכָּרַת הָעוּבָּר הִיא לֵידָתוֹ. וְלֵית אֲנָא יְדַע מִן מַה שְׁמָעִת. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יִרְמְיָה אָמְרָהּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִזְקִיָּה. לֹא אָמְרָהּ רִבִּי יִרְמְיָה. וְאִיקְפִּד רִבִּי יוֹסֵי לְקִיבְּלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ יְהוֹשֻׁעַ שֶׁהָיָה [קָשּׁוּר] לְמֹשֶּׁה לֹא אָמַר כֵּן. וְאַתְּ אוֹמְרָהּ כֵּן. חָזַר וְאָמַר. אִין דְּאָמְרָהּ אֶלָּא כְאִינֶּשׁ דְּשָׁמַע מִילָּה וּמַקְשֵׁי עָלֶיהָ. וְאַבָּא בַּר וָוא פַלִּיג עַל שְׁמוּאֵל בְּרֵיהּ. רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין הָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה אוֹ לְמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. מְנָן שָׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְתָא. אָמַר לֵיהּ. מִן רִבִּי בָּא. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי בָּא. תַּמָּן הוּא אָמַר. שַׁנְיָיא הוּא הַכָּרַת הָעוּבָּר שַׁנְיָיא הוּא לֵידָתוֹ. וְהָכָא אָמַר הָכֵין. רִבִּי אַבָּא בַּר זוּטְרָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. {כָּל שֶׁהוּא בְהֵ׳י רַבָּה. בְאַלֶ׳ף רָבָא.} [כָּל שֶׁהוּא בְהַרְבֶּה הֲרֵי הוּא בְאַרְבֶּה.]

רבי יהודה נשיאה רמא דשורא אדרבנן אמר ריש לקיש רבנן לא צריכי נטירותא דכתיב (תהלים קלט, יח) אספרם מחול ירבון אספרם למאן אילימא לצדיקים דנפישי מחלא השתא כולהו ישראל כתיב בה (בראשית כב, יז) כחול אשר על שפת הים צדיקים עצמם מחול ירבון