כִּ֣י כָל־הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה׃
תלמוד ירושלמי נזיר
אֵי זֶהוּ נֵצֶל. בָּשָׂר הַמֵּת שֶׁנָּתוּק וְהַמּוֹהַל שֶׁקָּרַשׁ. הָא עוֹדֵהוּ מָחוּי לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי. חֶלְבּוֹ הַמֵּת שֶׁהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָמֵא. חֲתָכוֹ וְהִתִּיכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר. לְהוֹצִיא מֵי בָשָׂר שֶׁבּוֹ. וְחָרָנָה אָמַר. שְׁאִם יִקְרַשׁ וִיהֵא בוֹ כְזַיִת יְהֵא מְטַמֵּא מָחוּי.